עצם העובדה שאתם קוראים את השורות האלה היא כבר נס. כי אמש רבים מאיתנו עצרו את נשימתם עם מיליארדי גולשים ברחבי העולם כשהרשתות החברתיות המובילות: פייסבוק, וואטסאפ ואינסטגרם קרסו למשך שש שעות. התקלה העולמית החריגה טופלה כמובן, אבל הניתוק הזה השאיר ברבים רושם עז, חיובי ושלילי.
ראשית, נוכחנו לדעת עד כמה אנחנו משועבדים לרשתות החברתיות ועד כמה כל המציאות שלנו תלויה באובססיביות בתאגיד הענק המפלצתי הזה שאתם שוהים בו כעת. שנית, אפשר להתנתק מהרשתות האלו וכלום באמת לא יקרה. כדור הארץ ימשיך להסתובב על צירו והעולם יתפקד כהרגלו. נכון שיש אנשים שלא ידעו מה לעשות עם עצמם בעת הקריסה, חלקם אפילו רעדו וטיפסו על הקירות, אבל אם המצב היה נמשך עוד כמה שעות, ואפילו יממות, אז כולם לבסוף היו מתרגלים.
אנחנו לא שונים מילד קטן שלוקחים לו צעצוע אהוב, ואחרי זמן מה נותנים לו צעצוע חדש והוא מתרגל ונקשר אליו. האנושות לא באמת צריכה את הצעצוע הזה של הרשתות החברתיות במתכונתו הנוכחית.
למה אדם צריך להיות משועבד לפלטפורמה כלשהי? למה הוא צריך לשרוץ בכלוב החברתי הזה? למה למהר להיכנס בכל רגע, לעדכן ולהתעדכן? מה אנחנו מפסידים שם, מפספסים שם? ענו על השאלות ברצינות גמורה: מה אנחנו מחמיצים כשאנחנו לא גוללים ברשתות החברתיות? לאן אנחנו רצים? מה אנחנו רוצים להספיק כל כך בחיים שלנו? ושאלת השאלות, בשביל מה בכלל אנחנו חיים?
אם צריך הוכחה נוספת לכך שאנחנו עבדים קנויים של בעלי אינטרס מתוחכמים שמסובבים לנו את הראש ופחות עצמאיים משחשבנו, אז השבוע נמצאה פייסבוק בעין סערה נוספת בשל מסמכים שהדליפה מנהלת לשעבר בחברה, שחשפו שרשת הענק הייתה מודעת לכך שהשירותים שלה משמשים להפצת שנאה, אלימות וחדשות כוזבות.
באותה נשימה אפשר לציין מסמכים נוספים שהתגלו וחשפו עד כמה הרשתות גורמות במכוון לנזקים חמורים, בעיקר של בעיות דימוי גוף בקרב נערות. במילים אחרות, פייסבוק מעדיפה לשחק באלגוריתמים שלה כדי להרוויח עוד על חשבון הציבור. כל עוד המצב המסוכן הזה שריר וקיים אז לא רק שצריך לפרק את המונופול של החברה ולהטיל עליה רגולציות, אלא בכלל לנטוש ולסגור את הבסטה.
מה היה רע לנו בקריאת עיתון רגל על רגל, אפילו גדול ומקופל כזה? מה היה רע לנו בעוד אמצעי תקשורת אחרים ונינוחים שהזינו אותנו לאורך שנים בידע ובתרבות? אני מבין היטב את הצורך העולמי להתקשר זה לזה, וכך גם חשבו בהתחלה שיקרה עם עלייתן של הרשתות החברתיות, שהנה לכם סלון וירטואלי, זירה המקרבת בין בני אדם, בונה התקשרויות יפות, מגלה חידושים ויצירות מארצות אחרות. אבל זה בלתי אפשרי. יצר לב האדם רע מנעוריו, וכמו שהאדם פועל באלימות ברחובות, נוהג בפראות בכבישים, גדוש בזלזול כלפי הזולת – כך היחסים בינינו משתקפים גם במרחב הווירטואלי. אחד לאחד.
אני לא נגד רשתות חברתיות, על אחת כמה וכמה שהן כלי עסקי ותקשורתי עבור מאות מיליונים, אלא אני בעד להשתמש בהן בחכמה כדי ליצור מהפכה תודעתית עולמית. מהפכה שתעלה את בני האדם לגובה, שתרומם ערכים נעלים יותר, שתחלץ אותנו מהיצר האגואיסטי אל רצונות אלטרואיסטיים, שתחזק רשת חברתית המושתת באמת ובתמים על ערבות הדדית.
רשת חברתית חיובית חייבת לדאוג לטובת בני האדם, לחנך אותם להכיר את הטבע הרע שבהם, לקשר ביניהם על פני הסכסוכים והניגודים המתגברים, להביא אותם לאידאלים נשגבים כמו חיבור ואהבה. נשמע אולי שאני מדבר כמו לילדים קטנים, קורא להם להיות טובים זה לזה ולשחק יפה, אבל אנחנו לא שונים מהם. אנחנו אותם ילדים שהזקינו.
לכן גם אנחנו זקוקים לאלגוריתם שישטוף לנו את המוח לפעול בהתחשבות ובאהבה, לשאוף לחיות על פי כלל הכללים "ואהבת לרעך כמוך", כי חיבור הדדי מציל חיים, מרומם את האדם והחברה ומקדם לחיים טובים.
טכנית לא חסר לנו דבר. יש הכול מהכול. אלא חסר לנו תוכן נכון, יצירות מבריקות שמגנות את היחסים האגואיסטיים בין בני האדם, שמראות איך ברמה הפסיכולוגית אנחנו פועלים לרעת הזולת, איך אנחנו מושפעים מהסביבה, ואיך בכוחנו להשתמש בה כדי להתקשר נכון לזולת. יש לנו את כל האמצעים שבעולם להעלות את המין האנושי מעל הקרקע ולרחף ממש, להרגיש גן עדן ביחסים בינינו כאן ועכשיו.
הקצר הקצרצר של שש השעות בלי הרשתות החברתיות צריך לעורר אותנו להתבונן איפה אנחנו נמצאים כעת ולאן עלינו לשאוף ברמה החברתית העולמית. חשבון נפש כזה יביא אותנו מהר מאוד לנחיצות להקים מערכות הסברה נרחבות שיכילו את התרבות והחינוך שאנחנו מייחלים לנו ולילדינו. ואני לא מתכוון לתוכן שבלוני שבא להטיף מוסר, אלא לתוכן עשיר בדרמה או בהומור, ליצירות אומנות שיגרמו לכל אחד להתרגש ולבכות, לחייך ולהתפקע מצחוק. רשת חיובית שוקקת תסייע לנו להביט מהצד על סצנות חיינו בצורה רצינית ומבוקרת, לא בגישה נאיבית וצינית, אלא מתוך רצון כן להשתפר ולעשות את החיים שלנו טובים יותר.
עד אז, אני ממליץ לכם לקחת הפסקות יזומות מהרשתות החברתיות, יום שבתון בשבוע, אפילו יום ארצי אחת לחודש שבו כולנו לוקחים פסק זמן מהמרשתת ועושים לעצמנו חיים שלווים לזמן מה. הזמנים האלה יטעינו אותנו מחדש בכוחות פנימיים שלא שיערנו שקיימים בנו. ההגבלה שניצור לעצמנו תחזיר לידינו שליטה חלקית, תיתן לנו כבוד ולא לטכנולוגיה. פתאום נמצא פנאי לעסוק בתחביבים שתמיד רצינו ולא הספקנו, ליצור יצירות, לבלות בנחת תחת עץ רענן ולשמוע ציפורים מצייצות, לקרוא בשקט ובלי הסחות דעת מתוך ספר עשוי נייר (זוכרים?), או אפילו לשבת עם חברים ולשתף אותם פנים אל פנים. בלי לייקים ופילטרים.