בדיוק לפני 16 שנה הכתה סופת ההוריקן "קתרינה" את חופי לואיזיאנה באמריקה, הטביעה ופירקה את העיר ניו-אורלינס וערים רבות סביב לה. קתרינה גבתה את חייהם של כאלפיים בני אדם, ובמשך חודשים עשרות אלפי תושבים לא יכלו לשוב לביתם שנהרס.
בזמנו נאמר שסופה כזו מתרחשת "פעם במאה שנה!", אך שלשום, בדיוק ביום השנה ה-16, הכתה באותו מקום הסופה "אידה". רק שאידה הייתה הרבה יותר חזקה מקתרינה. הרוח הפכה את כיוון הזרימה של המיסיסיפי מהים אל היבשה, ובאזורים מסוימים ירדה שם ביממה כמות גשם דומה לזו שיורדת בתל אביב בשנה.
יש סיבה עמוקה לכך ששומעים חדשות לבקרים שארה"ב סובלת יותר מכולם, ולא רק מאסונות טבע קשים. חוליים מכל הסוגים והמינים מתנקזים ליבשת הגדולה, החל מהתמכרויות לסמים ומוות כתוצאה משימוש יתר בתרופות, דרך תופעות של חרדה ודיכאון, וכלה באלימות ברחובות ונשק שנמכר חופשי לכל מי שחפץ בחנויות.
ארה"ב היא המדינה המפותחת ביותר בתבל. היא רוצה לסחוט לעצמה ולתוכה את כל הדברים הטובים שבעולם, היא מבקשת להתגאות בעיני יתר המדינות כמדינה המוצלחת ביותר, ולכן המכה לא מאחרת לבוא. האמריקאים הם סימן מובהק להליכה נגד חוקי הטבע.
הטבע מקושר על כל חלקיו, והאדם חלק ממנו. חכמת הקבלה מלמדת שהאדם הוא מרכז העולם האינטגרלי, נזר הבריאה, הכפתור שמפעיל אותה לטובה או לרעה. אם האדם מתוקן – הוא מרים את הבריאה לשיא גובהה, ואם הוא מקולקל – הוא גורם לה לרדת מטה-מטה, להיכנס לחוסר איזון המתבטא גם במכות טבע כואבות.
התיקון והקלקול לא נמצאים באדם עצמו, אלא בקשר שלו עם הזולת. קשר יפה בין בני האדם עתיד להביא שגשוג רוחני ורווחה חומרית לעולם. קשר רע ונצלני שבא לסחוט בחמדנות מהטבע ומהזולת כמו באמריקה של ימינו, מביא לחורבן החברה האנושית, וכתוצאה מוליך את כל חלקי הטבע לסבול ולהשתולל. לעיתים מורגשת המכה ביבשת אמריקה, ולעיתים בחלקים אחרים בגלובוס. ככה זה בעולם גלובלי.
אין לחשוב שמדינות אחרות טובות יותר בהתנהגותן. גם הרוסים למשל מתייחסים זה לזה באגואיזם מוחלט, בהתנהגות הפוכה לחוקיות האלטרואיסטית של הטבע. במקום חיבור ואהבה, התחשבות ועזרה הדדית, הם פועלים בהיפוך. אנחנו פשוט לא שומעים מה קורה שם, לא מתעדכנים בחדשות האמת של הטבע, אבל יעידו המקומיים שברוסיה מתרחשים דברים נוראים כמו שרפות והצפות, לא פחות מאמריקה ובקרוב אפילו עוד יותר.
למה אמריקה בולטת ורוסיה צנועה? כתוצאה מאופייה של כל מדינה ומדינה. אמריקה מטבעה מרעישה עולמות ומושכת תשומת לב תקשורתית, ואילו רוסיה יודעת להצניע את עצמה בתחומים שהיא חלשה ולא מוצלחת בהם. האחת צועקת, השנייה שותקת. אבל הטבע פועל על שתיהן בשווה. הוא תמיד פעל כך, אלא שעכשיו התגובה שלו הולכת ונחשפת לעיני כול יותר ויותר.
נכנסנו לתקופת התפתחות חדשה של המין האנושי, תקופה המכונה בפי המקובלים בשם "הדור האחרון". בתקופה הזאת מתגלה, ועוד יותר יתגלה, עד כמה חוק אחד פועל על כולם, חוק האהבה. כל עוד האנושות הפוכה בהתנהגותה לחוק האהבה, הטבע מיישר אותה, סוגר חשבון. היום הוא מכה בארה"ב ורוסיה, מחר הוא יכה באזורים אחרים, וזאת כדי שלא נתרגל לתופעות הקיצוניות שמכות בנו פעם אחר פעם, אלא נעצור אחת ולתמיד ונשאל: "רגע, זה מחויב המציאות? ככה צריך להיות? למה אנחנו מוכנים לספוג כל כך הרבה פגעים, לאבד הרבה חיים, זה חלק מהחיים? הרי אנחנו היצור הכי מפותח בטבע, בעלי שכל מפותח, ואם אנחנו חכמים ומפותחים, בטח שביכולתנו להרגיע את כוחות הטבע על פני כדור הארץ, לא?".
אם היינו חושבים על כך ברצינות, ורוצים לעשות זאת באמת ובתמים, היינו מצליחים. היינו משפיעים על כוחות הטבע להירגע. בימינו הפעולה המשמעותית החסרה מצידנו היא לקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". זה התנאי לחיים ללא צונאמי ומגפות, הוריקנים ושרפות. כי מי יודע מה עוד כדור הארץ מכין לנו? הרבה מזיקים מתעוררים עכשיו כתגובה לקיום הלקוי שלנו, ולא נוכל להימנע מהם אם לא נשנה את הגישה.
החשבון שלנו צריך להיות ישר ולעניין: על כל פשעים תכסה אהבה. מעל כל ההבדלים בינינו, מעל השוני והמרחקים, מעל החשבונות הפרטיים, מעל החשבונות ההיסטוריים בין עמים ודתות, תרבויות ואמונות. ככל שנשתוקק לחברה שבה כולנו שייכים לאנושות אחת הפועלת לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", כך יירגעו כל הרוחות הסוערות היום באמריקה והכוחות השליליים ברוסיה, וחוק של אהבה יכסה את העולם.