מאז שנת 2011, אחרי תשע שנים של ניסויים וניסיונות, התחדש המרוץ לחלל. היזם והמיליארדר אִילון מאסק, בעל חברה פרטית שאינה סוכנות החלל הממשלתית, שיגר בהצלחה חללית אל מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, ובה שני אסטרונאוטים של נאס"א.
כבר חשבנו שמיצינו את העניין, אבל לא, לאדם יש דחף עצום לחקור את החלל. עוד משחר האנושות השמיים סימלו בעיני האדם את המחר, את מזג האוויר שהוליד גשם או רוח, את מרחבי הנשמה. אם בעלי חיים מביטים מטה לאדמה, האדם ניתק את מבטו מהארץ והביט אל על, לארבע רוחות השמיים. הם הציפייה שלו לעתיד טוב, השאיפה לכוח עליון, לדבר מסתורי לא ידוע.
אבל עד שרובנו נממש את חלום הילדות המוכר – להגיע לחלל ובחזרה – החלל ישתנה, וגם אנחנו. עד שיפתחו מכוניות חלל משוכללות או חלליות זולות, הריגוש הזה ידעך, סודות החלל שמפתים אותנו היום יימוגו בעתיד, והאדם יהיה מודע לכך שאין בחלל יותר מאשר בארץ.
כי מה יש שם בחלל? כבר הבאנו טונות של אבנים וסלעים מהמאדים ומהירח, ואין בהם תועלת של ממש. נכון שיש שם פיזיקה וכימיה אחרות, אבל מה חוץ מזה שיש כוח משיכה שונה? אי אפשר לשנות בעזרתו את החיים, את הגורל, אז מה התועלת ממנו?
גם אם נטוס לירח מחר בבוקר, בסך הכול 384,400 ק"מ מכדור הארץ, מה הלאה? מה הצעד הבא אחרי שנקפץ בדילוגים על הירח? אפילו אין חידוש או הרגשת כבוד שימלאו את הנשמה, כי אנחנו לא הראשונים לנחות על הירח, רבים כבר הקדימו.
אילון מאסק איחר את המועד. בפרט בתקופת הקורונה שהחלה להשתלט על העולם, ובגללה יהיה קשה לנוע למרחקים. גם אם הייתה אפשרות לטוס, לאיש לא ברור מה עתיד לקרות מחר, אז מרבית האנשים יוותרו על התענוג. אולי כמה עשירים מופלגים יטוסו, אבל מה הם יגלו שם בחלל? צורות חיים מיקרוסקופיות חדשות, מינרליים ייחודים? זה עסק טוב למדענים שנפשם חושקת בגילויים מרעישים כאלה, אבל להמון העם לא תהיה תועלת, פרט לתענוג חולף מהמבט המרהיב על כדור הארץ. גם אלה שיטוסו יגלו כמו שקורה לאסטרונאוטים, שהניתוק מהכדור גורם סטרס עצום שקשה לחזור להתמודד איתו במהירות. מעין ג'ט-לג בין-כוכבי. לכן אין ממש מה לחפש בחלל.
אפילו החשיבה האסטרטגית של יישוב פלנטה אלטרנטיבית למקרה שכדור הארץ יושמד היא מיותרת. מעת לעת אנחנו מגלים עד כמה התנאים על כדור הארץ הם תרכובת מעניינת, תנאים ייחודיים בין דומם צומח וחי, שכמעט ולא יימצאו בחלל. אולי כן ייתכנו במאה אלף כדורים מקבילים לשלנו, אבל אחרי הכול, התנאים במגרש הביתי שלנו מיוחדים מאוד.
הדחף שלנו לצאת לחלל נובע מכך שאנחנו לא יודעים לסדר את החיים שלנו כאן על כדור הארץ. הרסנו את האקולוגיה, כילינו את מרב משאבי הטבע ונדמה לנו ששם הרבה יותר טוב. אבל טבע האדם לא ישתנה על אף הגעתנו לכוכב לכת אחר. הוא תמיד ישאב כוחות מהאגואיזם שפועם בו, תמיד יפעל בגישה דורסנית כלפי כל מה שמחוץ לו, מי יותר מי פחות. לכן לא כדאי לאדם לצאת לחלל. שילמד קודם לחיות כאן, על כדור הארץ.
כי אם נלמד להתקשר בינינו בהבנה הדדית, בהתחשבות זה עם זה, נגלה חיים שימלאו את החלל הריק בליבנו ובינינו. כתוצאה מהתקשרות נכונה נקבל שכל עליון, היגיון בריא שיעורר בנו תהייה פשוטה: מי בכלל צריך לטוס לחלל? מה רע לנו כאן ביחסים בינינו? מקסימום נטוס לירח כמו לחופשה ביוון.