בבחירות האחרונות ירדו לטמיון עשרות מנדטים כי יותר משני מיליון ישראלים העדיפו להישאר בבית. האדישות ניצחה בגדול. בעוד פחות משבועיים ישראל שוב תתייצב בקלפי, צעירים רבים מתלבטים אם לטרוח בכלל לצאת להצביע, וההערכה שהפעם מיאוס הבחירות ואווירת המגפה יורידו יותר את שיעור ההצבעה.
תחושות הייאוש והאדישות עדיין ממלאות את כולנו, ואם לא היינו מוקפים בעשרות זאבים נוטפי ריר שמחכים לרגע של חולשה כדי לתקוף אותנו, אז ודאי שלא היה טעם לגשת לקלפי. אני מבין את החוסר חשק ללכת להצביע, בפרט של הצעירים, אבל מדינת ישראל נמצאת בסכנה מתמדת.
אם לא ביטחון המדינה, אפשר היה להמשיך להתנמנם וכביכול לוותר לצאת להצביע. אבל האויבים שלנו רק מחכים לסדק קטן בינינו כדי לחדור פנימה, לפלג ולהרוס אותנו. לכן אני בוחר בממשלה שיכולה איכשהו להבטיח את הביטחון ההכרחי לנו במדינה. ולאו דווקא אנשי צבא. הם מפקדים טובים – אבל לא בפוליטיקה.
הביטחון אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי. הנושא העיקרי שזורם בעורקיי הוא אחדות העם, אבל אחדות אפשר לקיים עם מי שחי ולא עם מי שמת. אם אין קמח אין תורה. קודם צריכים לחיות, אחר כך יש עם מי לעשות חיים.
זאת הסיבה העיקרית שאני רואה חשיבות ללכת להצביע. לשלשל פתק עבור מי שישמור על החיים שלנו, כי אנחנו יכולים להפסיד בגדול או להרוויח בענק, וזה תלוי בבחירות שלנו. לכן אני מתייחס אליהן ברצינות ולא נותן להרגשת הייאוש והכבדת הלב להשתלט עליי. זו השעה להתעורר.
☑️ לתכנים נוספים
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו. למצולמים אין קשר לכתבה.