השבוע מלאו 54 שנים לפרוץ מלחמת ששת הימים – מלחמה שהפכה את ישראל ממדינה פצפונת ללא גבולות יציבים למדינה גדולה וחזקה. זו גם הייתה נקודת המפנה שלנו: הפכנו מחסרי עמוד שדרה לבעלי ביטחון מופרז. אומנם מבחינה ביטחונית קיבלנו הארכת זמן לבנות ולהיבנות, אבל מבחינה חברתית חטא היוהרה לא חס עלינו. האגואיזם התעצם בנו, התפוצצנו מרגשות מוגזמים של גאווה, הזחיחות החלה לזהם את האומה והפילוג פגע במרקם הפנימי של החברה.
במקום למנף את הניצחון הסוחף כדי להקים חברה למופת ולהראות לעולם למה באמת נועדה ישראל, התרברבנו שגם יהודים יכולים להיות חזקים. אבל העולם אינו זקוק ליהודים חזקים, הוא זקוק למנהיגות רוחנית, למורי דרך לאהבת הזולת, כפי שמורה התורה שלנו.
בעולם יש שפע של עמים חזקים, אך אף אחד מהם לא יכול להביא אחדות למשפחת העמים כמו עם ישראל. וזה מה שהאנושות מצפה מהיהודים. מאז ומתמיד קשרו חכמי הקבלה את השגשוג וההצלחה של האומה הישראלית עם האחדות שלנו, ואת הכישלונות עם הפיצול והפילוג שלנו. עוד לפני קום המדינה כתב המקובל הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, כי "האחדות החברתית עשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה… והפירוד הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים" (מאמר "מתן תורה"). לכן מאחר שהיהודים החלו להתפאר בכוחם הצבאי במקום בסולידריות שלהם, העולם החל להעביר את תמיכתו לפלסטינים במקום לתמוך במדינה היהודית.
שש שנים לאחר מלחמת ששת הימים פרצה מלחמת יום הכיפורים ותפסה אותנו לחלוטין לא מוכנים. הצלחנו להדוף את האויבים ולהרחיק את הפולשים, אבל שילמנו מחיר כבד על השאננות שאפפה אותנו עוד מימי המלחמה ב-1967. אלא שגם אז לא למדנו את הלקח.
הצוף המתוק של תחושת הכול-יכולים, מדינה חזקה שמסוגלת להתמודד מול כל אויב, הוא מלכודת דבש המשמיד את החברה שלנו עד היום. אומנם בכל מערכה צבאית לאורך השנים התגבשנו וניצחנו, אך אחדותנו נחלשת ופוחתת. במערכה האחרונה, מבצע "שומר החומות", אחדותנו נשחקה לחלוטין. לכן עלינו להבין שהצבא המוסרי שלנו אולי יקנה לנו זמן, אך הוא לא יחזיק מעמד לנצח.
הנשק האמיתי שלנו הוא האחדות שלנו. היא שהופכת את אויבינו לידידנו ומאחדת את כל העולם סביבנו ולא נגדנו. כדי להגיע ללכידות הדוקה כזו, עלינו לנצח את הטבע האגואיסטי שלנו שלא מפסיק לצמוח ולגלות ביטויים יומיומיים של זלזול, ריחוק, אדישות. הם שורש הכישלון שלנו בכל דבר ודבר.
לאחד אומה זה לא אומר למחוק את ההבדלים המושרשים בה עמוק. אי-אפשר. כל יהודי בעצמו מפוצל לאינספור דעות כך שאת הפילוג המתעצם לא נצליח להביס. שלמה המלך כתב: "שנאה תעורר מְדָנים, ועל כל פשעים תכסה אהבה". עלינו ללמוד להכיר בפגמים ובפשעים, ולדעת להתגבר עליהם בחיבור ההדדי.
כוח החיבור הרבה יותר חזק מכוח הפירוד, מפני שהוא קשור עם הכוח העליון. לכן ברגע שאנחנו מרכיבים רשת קשר נכונה בינינו, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה שזורמים כוחות עליונים בקשרים האלו. לשם כך קיבלנו את תורת החיבור למרגלות הר סיני, ומאז מוטלת עלינו המשימה ליישם את הכלל "ואהבת לרעך כמוך" – לשמש דגם מושלם עבור האנושות כולה, להיות אור לגויים, חברה שערכיה מושתתים על רוח הערבות ההדדית. זה יהיה הניצחון שנתגאה בו.