אומנם כתוב "משנכנס אדר מרבין בשמחה", אבל יש מי שעבורם התקופה הזאת טעונה מדי. לא פשוט לחייך ולשמוח מכל הלב כשמתנהלת מלחמה קשה באוקראינה, כשילדים מתים ומיליוני פליטים מחפשים אחר בית חדש.
בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, כותב כי "השמחה היא מַרְאָה ממעשים טובים" (שמעתי נח). ומהם מעשים טובים? פעולות נתינה לזולת. אם אדם נותן, משפיע, אוהב, מחבק, עוזר, דוחף קדימה, אז מופיעה בו שמחה.
השמחה היא אור, כוח רוחני שפועל ומאיר עלינו מלמעלה באופן תמידי. אלא שעלינו לעורר אותו מלמטה, ליצור כלי ראוי לקבל אותו, רצון משותף שאור השמחה יאיר בתוכו. לכן אם נתחבר בינינו יחד, נתחיל להרגיש כיצד האור העליון יורד ושוכן בינינו.
תחילה כוח החיבור בינינו מורגש רחוק, מאיר מרחוק, אבל ככל שנגביר מצידנו את מאמצי החיבור ונתגבש יותר ללב אחד, אז נגביר את אור השמחה. ככל שנרבה במעשים טובים, ניתן "משלוחי מנות" זה לזה נבטא את האהבה לזולת במתנות מתוקות, אז כמו שכתוב במגילת אסתר, החודש "נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט כב).
גם מתוך מצבים קשים של מלחמות ומגפות, של דמים ואיומים, אפשר להתעלות למצבים של שמחה וביטחון, להרגשה של חיבוק חם פנימי. "מוכרחים להיות שמח" הוא פזמון עממי יפה ונכון. אנחנו מוכרחים להכיר בכך שאנחנו חלק מתהליך אוניברסלי גדול יותר מהתפיסה הצרה שלנו. לדעת שאנחנו חלק מתוכנית הבריאה, חלק ממערכת טבע אינטגרלית שמוליכה אותנו בהדרגה להרגשה והבנה שאנחנו אחד, למימוש והשגה בפועל שיש כוח עליון אחד שמנהל הכול.
אם רק נכיר את המגמה ונרתום את עצמנו אליה ביתר חיבור ואחווה, אז נידבק בכוח העליון ותתפרץ השמחה, כמו שכתב דוד המלך, "כי בו ישמח ליבנו" (תהלים לג כא).
נהפוכו: איך נהפוך את חיינו לטובה בפורים הקרוב?