כל עדה והאופי שלה, כל עלייה והקשיים שלה. את כולם המדינה צריכה, וכולם צריכים את המדינה. שמעתי על לנה שהגיעה בשנות התשעים עם העלייה הגדולה לאחר פירוק ברית המועצות, ודי מהר התחילה לשתות והתמכרה לטיפה המרה.
בברית המועצות היא הייתה מרחק נגיעה מתעודת רופאה מוסמכת, כאן לא הצליחה להתקבל גם למשרת אחות. אז היא ניקתה שירותים ובמקביל ניסתה לעבור את המבחנים בארץ. אבל ברוסיה המבחנים היו בלטינית, פה באנגלית, אז היא נכשלה. מאז נפל עליה ייאוש, היא התחילה לחזור הביתה שיכורה, הילדים התחילו לפחד ממנה, ואפילו מעבודת הניקיון פיטרו אותה.
סיפורים רבים כאלה רצים מפה לאוזן. יש לי חבר, רופא שהגיע מרוסיה וכבר רצה לוותר, להתפשר ולהיות אח, אבל לא הנחתי לו. אמרתי לו, "יש לך דיפלומה, אתה תלך ותעשה את כל הבחינות והכול יהיה בסדר", והוא הצליח.
יש כאלו שמקבלים את המעבר לארץ חדשה בצורה טרגית, יש כאלו שפחות, אבל הקושי קיים אין מה לעשות; נתקלתי בהמון מצבים של עולים חדשים, ואני לא חושב שמישהו עובר אותם בקלות. אפילו הגוף צריך לעבור התאמה, בכל זאת האקלים אחר, האוויר שונה. גם אלו דברים שלוקח זמן להתרגל אליהם.
אבל אסור להתייאש. כל עלייה מכל מדינה תורמת משהו לעם ישראל, את התבלין המיוחד לה, את תכונת האופי שבלעדיה אנחנו לא שלמים. וישראל היא מדינה מיוחדת – גם אם ייקלטו בה עשרה מיליון, הם יתפזרו, יתמזגו, ימלאו את הסדקים והמקומות החסרים. כולם נספגים בה.
לכן הייתי ממליץ לעולים ארצה, תלמדו כמה שיותר מהר את המדינה, תרגישו את הרוח, את השפה ברחוב, את מקצב החיים שלה – בכך טמונה ההצלחה שלכם להשתלב. אני מכיר אנשים שאחרי עשור עדיין מסתכלים על המדינה כאילו רק היום הגיעו ארצה, ואני מכיר גם אנשים שהולכים ברחוב כאילו הוא שלהם אחרי יומיים; הכול תלוי בדרך שבה אדם מקבל את המציאות במדינה, סופג את רוח המקום לקרבו והופך לחלק ממנה.
ולא לברוח ממבחנים. תעבדו קשה, תתמכו זה בזה, תצליחו, וזה ייתן לכם כניסה חלקה וטובה לחיים בישראל.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "