בשנת 460 לפנה"ס לערך, על האי היווני קוס שבים האגאי, נולד מי שיהיה מהמפורסמים באנשי הרפואה ומוריה. נגד המיסטיקה שכיסתה אז את כל תחומי החיים ובכללם הרפואה, בא היפוקרטס וטען כי גם החולי וגם ההחלמה, אין להם דבר עם לחשים וקמעות, אלא מקורם כאחד הוא הטבע בכבודו ובעצמו. תפקידו של הרופא, אמר, הוא להיות עוזר הטבע במלאכתו.
הרפואה שייסד התבססה על גישה לפיה גוף האדם אוצר בחובו את הכוח לאזן את עצמו מחדש עד החלמה מלאה. הטיפול התרכז בהקלה על אותו תהליך והיה עדין ולא מתערב. היחס לתרופות היה זהיר, הן ניתנו במשורה, וחלף מיעוט השימוש בהן, שם היפוקרטס משקל רב על ניקיון החולה וסביבתו, שהובטח דרך האמצעי הפשוט והטבעי, מים. דבר נוסף שהיפוקרטס ייחס לו משמעות רבה, הוא יחס חם לחולה. את כל אלו הוא השביע את תלמידיו לשמור.
עד היום רופאים מושבעים לשמור את שבועתו, למרות שמאז בהתאם לזמן ולמקום היא שינתה נוסחים. אבל יותר מהשינויים שחלו בשבועה, השתנתה האנושות עצמה, עד שהיום הרופאים, גם אם ירצו, לא יכולים להחזיק באבחנות האתיות הגבוהות שלה. התקופה והחברה הפכו כאלו המחייבות כל אחד לדאוג בחרדה למשרה, לשם ולעתיד שלו – כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילו. מאותו מקום של חברה שבורה, מנוכרת, תחרותית ודורסנית שהתגלגלנו להיות במרוצת הדורות, חדרו לרפואה כוחות זרים של חשבונות פוליטיים וגריפת רווחים.
לכן אנחנו מסתכלים היום על הרפואה, ומוצאים בה הכול הפוך על הפוך. כסף במדורים העליונים, אתיקה בתחתונים. הרפואה לא מדברת על הבראת האדם, על שמירה והחלמה. הרבה מאוד מהמחלות שלנו היה אפשר לרפא רק על ידי יחס נכון בין רופא לחולה, ולא רק שאנחנו לא עושים זאת, לא פעם הרפואה משמשת אפילו ככלי שליטה בחולה.
מלכתחילה בריאות היא לא מצב גופני גרידא. אדם מרוצה מהחיים נקרא בריא ושלם. אי-אפשר להפריד ולהבדיל בין גשמיות לרוחניות, לפסיכולוגיה. כל אחד מכיר את האמירה "נפש בריאה בגוף בריא" – אם אדם מרגיש טוב ברוחו, אם הוא חי בסביבה שטוב לו בה, אז גם גופו בריא.
צדק היפוקרטס בקביעה שגם החולי וגם ההבראה באים מכוח אחד, כוח הטבע. בעבר היינו קשורים אליו, הבנו אותו, וידענו להשתמש נכון בכל מה שיש בו. גם ידענו להתייחס זה לזה לפי שיטתו, בידידות ובאחווה. אם היינו נוהגים כך היום, לא היינו מגיעים לרפואה המודרנית, החדה, הפולשנית, הקריטית, זו שממהרת לחתוך את האדם, לעשות בו "תיקונים" ולתפור מחדש.
הגוף עצמו הוא בדרגת החי, ואפשר לרפא אותו כמו שעושה כל חי. אבל עזבנו את היחס הזה ומאסנו בו. אני בשום דרך לא שליח מטעם הטבעונות, אלא רק מספר שחיות יודעות מה טוב להן, כמותן גם הצמחים והדוממים. ואנחנו לא. במהלך השנים אפשרנו יותר ויותר לחשק למשול בנו, לתאוות לתפוח בלי הגבלה, ולכן נעשינו חברה מקולקלת מאוד, גסת לב וחסרת רגש לזולת.
אנחנו לא מרגישים זה את זה, מכל שכן את שאר דרגות הטבע.
כך אנחנו חיים בתוך מערכת הטבע הכוללת, ואין לנו מושג איך להשתמש בה ולשמש אותה. ניתקנו את עצמנו על ידי התמכרות לאגו, מצורת הקיום האלטרואיסטית – מן הדומם, הצומח והחי שאנחנו חיים איתם ותלויים בהם – ובזה חתכנו לעצמנו את חבל הטבור, את הקשר למקור החיות שלנו. מובן שאם אנחנו רוצים לטפל בבריאות שלנו, נצטרך להישבע לטפל בעצמנו, בשבר בינינו, ובהיותנו מאוחדים, נחזור להרגיש את הטבע זורם בנו ונחיה חיים בריאים ומאושרים.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ לתכנים נוספים