אירוע "ברוך שפטרנו" כבר הפך למסורת בניו יורק בכל סוף שנה אזרחית. המונים מתאספים בכיכר טיימס וכותבים על פתקים את המקרים המועדים לשכחה, כמו המגפה, חילופי הממשל, אסונות הטבע – כל מה ששווה למחוק מהזיכרון, ואז משמידים את הפתקים. פעם היו גורסים את הפתקים, היום פשוט שורפים אותם.
זו דוגמה להסתכלות עקומה על מקרי המציאות. אסור סתם להתנקות ממקרים שעוברים עלינו כי בכך האדם משאיר מקום לפעולות חדשות דומות להיכנס לעולם. הרי כאשר מגיעה אלינו איזו "מכה", היא לא באה כדי שנמחק אותה, אלא כדי שנכיר ונבין למה אנחנו עוברים אותה, וכיצד אנחנו יכולים להיפטר ממנה שלא תגיע אחרת במקומה.
כשנופלות לנו צרות על הראש, אנחנו רוצים באופן טבעי שיסתלקו מאיתנו. אז אנחנו עושים טקס, כמו גרסה מודרנית לכשפים עתיקים, מעין פעולה סמלית שמרגיעה, כמו אמונה טפלה. אבל אי-אפשר באמת לשרוף את העבר עד שלא תיקנו אותו, כלומר נתנו לו את היחס הנכון. לכן מי ש"שורף" את העבר, לא יראה שנה טובה יותר מהקודמת.
חכמת הקבלה מלמדת שהעולם סביבנו הוא למעשה העתקה של מה שקורה לנו בראש. בתוכנו יושב יצר, רצון אגוצנטרי שגורם לנו להרגיש שאנחנו נגד שאר העולם. לכן אנחנו נסגרים ונאטמים בפני הזולת, נדחפים להתחרות ולהילחם בכולם, לחטוף לעצמנו ולשאוב מכדור הארץ כמה שרק אפשר בלי לחשוב על המחר, ומכיוון שהטבע הופכי לנו, כולו נושם כמערכת אחת הדדית, אנחנו מביאים על עצמנו "מכות", שרק באות ללמד אותנו שצריך לתקן.
עיקר התיקון הוא של העיוות בראייה, שמחלק לנו את המציאות לשלי ושלהם. לכן עלינו לפתח יכולת הזדהות עם הזולת, לדאוג לאחרים כמו לעצמנו, עד שתתגלה לפנינו האמת של הבריאה – שכולנו אחד.
אם אנשים היו מתאספים בכיכר טיימס בסוף השנה, ומשתדלים להגיע לקשר לבבי זה עם זה, שישנה את כל ראיית עולמם. אז השנה החדשה הייתה הרבה יותר טובה מהקודמת. הם היו מסתכלים על הכול בעיניים מפוכחות, ומבינים שלא באמת קורים דברים נוראיים ואקראיים בעולם, אלא שהם נובעים מהיחס השלילי שלנו זה לזה, ואם רק נרצה, אנחנו יכולים לשלוט בהם, דרך קשרים ידידותיים שניצור בינינו.
✅ רוצים להעמיק? צפו חינם בסדרת הסרטונים על מסע לעולם הפנימי >>