"החלטה היסטורית", כך כינה הנשיא ביידן את החלטת סעודיה להתיר לכל חברות התעופה הישראליות לטוס בשמיה. הנסיך מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, שכבר הספיק להכניס שורה של רפורמות כלכליות וחברתיות רחבות בארצו, אחראי גם על הצעד הזה. הוא בחור פיקח וחמוד בן סלמאן, ונראה לי שהוא מבין ומרגיש אילו שינויים נכון ומתאים להכניס בתקופתנו, אבל אני לא בטוח עד כמה המהלך הזה היסטורי.
אם ניקח למשל את מצרים, נראה שגם איתה יש לנו יחסים טובים, וכך היה כמעט תמיד, כי המצרים מלכתחילה לא עוינים אותנו. מי שמסתובב במדינות בחו"ל ויפגוש מצרי, לא ירגיש שנודפת ממנו עוינות. לעומת זאת אם תנסו להתקרב בחו"ל לתושב עזה, כנראה שלא תיתקלו ביחס שופע לבביות. זאת אומרת, לא ההסכמים הרשמיים קובעים את הקשר, אלא בשלות טבעית לקיום יחסים נכונים.
לכן עם הסעודים נהיה בסדר, אנחנו כבר הרבה זמן מסתדרים איתם יפה. יש לי חבר שחי ועובד בסעודיה, ולא פעם שלחתי לו חבילות קטנות מישראל. הרשו לו לקבל אותן בדואר בלי שום בעיות. מדי פעם הוא גם מגיע לבקר כאן בישראל, והסעודים רגועים עם יציאתו וחזרתו. כך כבר שנים. בקיצור, לא פתיחת השמיים היא המדד לקבוע שאנחנו מתקרבים למדינות ערב. מלכתחילה אין לנו קשר בעייתי איתם.
בקשר לאסלאם הקיצוני שנראה כי סעודיה מתנערת ממנו, זה בגלל שהקיצוניים עושים היום פחות רעש במדינות המוסלמיות, אז הסעודים יכולים להרשות לעצמם להתנער מהם. ובכלל, האסלאם כשלעצמו לא מנוגד במהותו ליהדות, אין בין שתי האמונות האלו סתירה של ממש. מה גם שהיום עניין הדת הוא כבר לא דבר שהורגים ונהרגים עליו.
"השנאה העתיקה" שמיוחסת למוסלמים לא קשורה לדת אלא לפוליטיקה. לא כסף ולא דת עומדים מאחורי השנאה, אלא חשבונות מדיניים. למדינות ששומרות מרחק מישראל כדאי להחזיק את עצמן כאויבות לה, כדי לתפוס ב"ידית" שמסובבת את המנוף הפוליטי לכיוון שלהן.
ישראל מצידה הייתה יכולה לעשות הרבה יותר כדי לפתח יחסים נכונים עם המדינות השכנות, אלא שלמנהיגים שלנו אין באמת חופש פעולה לעשות זאת. אנחנו אזוקים בין דת, עשרים מפלגות וערביי ישראל כתוספת כובד, לכן אנחנו כל הזמן מפסידים בשטחים, מחלקים יישובים, עד שכבר לא נשאר לנו מה לתת. זו פיקציה. תפרנו לעצמנו חוקים, מפלגות ומערכות כאלו, שכל מי שחושב שיש בידו לשנות משהו, עד שהוא מגיע לשלטון, ידיו כבר כבולות.
לגבי התחמשות איראן, אסור לסמוך על אף אחד, גם לא על בן סלמאן מאיר הפנים. חובתנו לעקוב אחרי המהלכים, להיות מוכנים, ואולי גם לקנות עוד כמה צוללות בעלות חץ גרעיני כמו שקנינו בעבר. מעבר להכנה ולדריכות אין לנו מה לעשות. גם לא נגד הנשיא ביידן שמגיע, חותם על מה שהוא רוצה שתמיד בא על חשבוננו. גם כאן אנחנו כבולים, חסרי ברירות.
חוץ מקשרים נכונים בינינו, עם ישראל, אני לא מאמין בכלום. איחוד לבבי הוא הדבר היחיד שיכול להבטיח את עתידנו. להתאחד על פי חוקי האומה זאת "ההחלטה ההיסטורית" שאני מצפה לה.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"