שבת קשה ועצובה בעם ישראל בעקבות האסון במירון. הלב מתכווץ מהמחשבה על המתים לחינם, על המשפחות שנשארו בלי אבא, אח, בן. הילולה ענקית שהפכה בבת אחת לטרגדיה לאומית.
מצער שלא השכלנו להיערך מראש לאירועים רבי משתתפים בצורה מסודרת ובטיחותית שתמנע אבדה כואבת כזו, ואני בטוח שתיערך חקירה מקיפה.
מצד אחד משמח שהמוני אנשים נמשכים למקום הקדוש הזה שבו נטמן בעל הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי, מצד שני המקרה מעיד על כך שאולי לא לפנימיות תורתו של המקובל אנו נמשכים.
עם ישראל חבול ממכה כפולה: במישור האנושי, מחדל ארגוני של ממש, ומהבחינה הפנימית, משבר חינוכי, ערכי, רוחני.
דווקא בשעה שהכאב גדול והלב דואב, עלינו למהר לערוך חשבון נפש, לשאול מהו באמת המקום הזה, מה עושה אותו קדוש, מה הוא מסמל, ולמה הוא מיועד? התוצאה הרצויה מבירור עמוק כזה היא כמו שכתוב, "הכול בידי שמיים – חוץ מיראת שמיים", והיראה הזאת חסרה לנו היום מאוד כעם.
ל"ג בעומר הוא יום קדוש, והמירון הוא מקום קדוש, אך עלינו להיות גם עם קדוש, להכיר את נשמתו ופועלו של רבי שמעון, להרבות ולהתעמק בספר הזוהר שכתב עבורנו בלי פחד, כי אחרת תורתו הקדושה, שמלמדת אהבת הזולת, עלולה להפוך לזלזול.
עם ישראל מוכרח לדעת מה מכיל ספר הזוהר, לשמוע בין המילים במה אנחנו מיוחדים ומדוע אנחנו עם נבחר.
כל גדולי ישראל, מנהיגי האומה, המקובלים והנביאים כתבו והראו לנו איך כל המציאות מפנה כלפינו אצבע מורה – אומות העולם מלמטה והכוח העליון מלמעלה – ואומרת לנו אתם מיוחדים, אך לא מממשים את התפקיד הייחודי שניתן לכם. עליכם לקשור קשר בין מעלה למטה, להשכין שלום בעולם, להכניס בו את הכוח הטוב שישלוט בריב, בפירוד, ביצר הרע. אחרת, כמו שכתבו חז"ל, באה פורענות לעולם.
יש לי צער גדול על המקרה ועם זאת תפילה ובקשה, שנשכיל ונתחיל ליישם את תפקידנו הרוחני, שנפתח את הלב ונטה אוזן למילותיהם של בעלי הזוהר: "כל החברים בימיו של רבי שמעון בן יוחאי, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי, שהיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה. כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה" (זוהר לעם, פרשת כי תישא).