בתקופות רגילות מלון "אבניר מונמארטר" בפריז הוא אבן שואבת תיירותית עם נוף למגדל אייפל, אך נגיף הקורונה הפחיד את האורחים הרגילים והרחיק את התיירים. במקום זאת, פתח המלון את שעריו לחסרי בית. הוא הזמין את חסרי הבית של פריז להשתכן במלון, לקבל שלוש ארוחות ביום, מקלחת חמה ומיטה נקייה. חלום בעיר האורות.
אלא שבעל המלון לא לקח בחשבון שחסרי הבית שבחרו להיות כאלו נהנים ממשהו גדול יותר משירות חדרים. הם נהנים מהרגשת חופש. גם אם הם יחיו בתנאים הכי טובים במשך שנה תמימה, ההומלסים לא יהפכו חבורה מסורקת ומעונבת.
תפיסת עולמו של חסר בית ותיק שונה לחלוטין. ברחוב הוא מרגיש חופשי, לא חייב שום דבר לאף אחד, לא צריך שום דבר מאף אחד. הומלסים לא אומללים כמו שאנחנו חושבים. יש להם איכות חיים שאנחנו רק יכולים לחלום עליה. אם היינו מתחלפים בנקודות המבט היינו מבינים שהם מביטים בנו מהצד ואומרים, "אוי, איזה מסכנים". הם מסתכלים ורואים אנשים חולפים על פניהם במרוצה כל היום, במרדף אחרי הזמן שמנהל אותם בתקתוק קשוח קפדני. מה יש לכם? עצרו. כל כך הרבה תוכניות? לא הספקתם? אז לא הספקתם.
תתעמקו רגע בהרגשה. אתם מתארים לעצמכם איזה אושר זה להיות משוחרר מכבלים של זמן? זאת תחושה שכמעט נוגעת ברוחניות. סביר להניח שיש לצרפת מספיק אמצעים לסדר את כל אותם חסרי בית, ובכל זאת הרחובות עדיין מלאים בהם. אפילו לא הייתי קורא להם "חסרי בית", כי לא חסר להם בית. זו בחירה מודעת לחיות ללא מגורים. יש להם את החוץ. אנחנו יכולים רק לקנא בהם.
כדי להרגיש משוחררים כמותם לא צריך לעזוב את הבית אלא להחליט לצאת מכל אותם גבולות פנימיים שסוגרים עלינו, להתנתק מכל ההגבלות שהאגו הפיל עלינו במרוצת השנים כשדחף אותנו בתאוות חסרת מעצורים לעבוד סביב השעון כדי להשיג יותר רכוש, יותר שליטה, יותר כבוד. כדי לצאת לגמרי מגבולות האגואיזם ולהשתחרר לחלוטין מאזיקי העולם הגשמי-החומרי, צריך להצטייד במפתח אחר – לפעול לא עבור עצמנו, אלא למען האחרים.
בשיעור מסוים הווירוס שסגר אותנו בבתים עשה זאת עבורנו ואפשר לנו להתקרב במקצת אל תחושת החופש של דיירי הרחוב. להרבה מאיתנו כבר אין עבודה, הפקקים הצטמצמו, הריצות לבתי קפה התדלדלו, ההיסטריה לספק את החשקים שהמפרסמים מעוררים בנו נרגעה. הקורונה האטה עבורנו את הזמן: "שבו כמה חודשים בשקט ואז תראו אם אפשר כבר להוציא את האף החוצה בלי להשתגע. אם עוד לא, שבו עוד כמה חודשים וכן הלאה, עד שתתחילו להרגיש שאין לחץ".
אנחנו עוד קובעים פגישות ביומן ומתכננים תוכניות לשנה הקרובה, אך כשנפסיק לעשות זאת תאבד תחושת הדוחק, ובתמורה תופיע הרגשה חדשה של קשר בין כולם. נתחיל לזהות יחס שונה בין מרחב וזמן, להגדיר את העבר ההווה והעתיד כתנועה נצחית של יחסים. חסרי הבית כבר מרגישים במקצת את הקלות שבחוסר הדאגה לעצמם, והצורה הרוחנית של החופש לוקחת עוד צעד קדימה: לא רק לאבד את הדאגה לעצמי, אלא למצוא את הדרך לפעול בדאגה לאחרים, שם זורם קשר חדש, עולם ללא גבולות.
***
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו. как получить займ онлайн без отказазайм 50 тысяч рублей на картупервый займ без процентов отзывы