הימים שלנו על אדמת ישראל מתקצרים. בזמן שאנחנו בישראל רבים זה עם זה, הרוגז והטונים הגבוהים שלנו מחרישים את קולות שאר העולם. העולם סובל בגלל שאנחנו רבים, ועוד יפנה נגדנו יותר ויותר. בתוך תוכו הוא דורש ומצפה מאיתנו להיות עם מאוחד, אומה לדוגמה.
אבל אנחנו לא אומה. יהודים הם לא עם במובן הנורמלי של המילה. התגבשנו לקבוצה לפני אלפי שנים במסופוטמיה העתיקה סביב רעיון אידיאולוגי, לא אדמה משותפת, לא תרבות, לא שפה אחת. נסו לתאר זאת בימינו, איך מתקבצים יחד צרפתי, מרוקאי, תימני, טנזני, פולני וכן הלאה – נציג מכל אומה – כשרעיון רוחני הוא הדבק היחיד שמחבר ביניהם ועושה מהם עם חדש באנושות. ככה התחלנו: נציג מכל עם ואומה ממרחבי מסופוטמיה.
הקבוצה הזאת לא התאספה כי כך התחשק לה יום אחד. זו לא הייתה מין קומונה של רעיון צבעוני שדוהה עם הזמן ואם הוא לא מסתדר עם החיים אז כל אחד מתפזר חזרה למולדת האם, אלא זו קבוצה שעתידה להישאר יחד באש ובמים, מבבל ועד גמר התיקון. קבוצה שהתגבשה על פי פקודה פנימית מהטבע, ונועד לה מראש תפקיד מיוחד וחשוב במחשבת הבריאה: היא תלמד לחיות לפי החוקים העליונים כשהם מתורגמים ליחסים בין אנשים, ותעביר את זה הלאה לעולם.
ראשית, בהנהגת אברהם אבינו, עיכלו בני הקבוצה שאין הרבה אלילים כמו שכולם חשבו אז, יש רק אל אחד, והוא הכוח העליון שבטבע, המניע את השמש והירח, מוליד ומקיים ומפתח את עולמו לפי תוכנית ותכלית ידועה מראש. הם למדו שהכוח הזה תכונתו חיבור בין כל חלקיו, הוא קושר בין ניגודים, הוא משפיע לכל יצור בלי הבדל, הוא נותן מטובו בלי מעצור.
ראשוני היהודים למדו שהאדם נולד הפוך ורחוק מהטבע כמזרח ממערב. יצר לב האדם רע מנעוריו, נטייתו אנוכית והיא גורמת לו להרגיש דחייה מכל מה שלא הוא, להתחרות בכולם כאילו זה או אני או הם, להרגיש שהאחרים באים על חשבוני ולכן עליי להילחם בהם. זאת אומרת אם הטבע תכונתו חיבור והדדיות, האנוכיות גורסת פירוד ופילוג.
לכן נקראה האומה הישראלית להתקבץ. היא נועדה להיות מעבר, מקשר בין תכונת הטבע ליצר לב האדם. להיות מדגם מייצג של אנושות מתוקנת, ולהמחיש איך אנשים שאין שונים מהם, שאין ביניהם שום קשר קודם, מסוגלים להתחבר על פני הפערים, ובכך להשוות צורה עם הטבע וחוקיו.
תבינו את הפער בין מי ומה שאנחנו אמורים להיות לבין מי שאנחנו היום, ותבינו למה העולם סובל, למה הוא מתוסכל ולמה הוא פונה נגדנו.
היום הקושי העומד לפנינו גדול הרבה יותר מאשר היה לאבותינו בנקודת הפתיחה כקבוצת אברהם. במשך התקופות, האנוכיות האנושית של כל בני העולם ושל ישראל בפרט התגברה בצורה אקספוננציאלית, עד כדי כך שהעולם כבר לא מסוגל לקיים קשר בסיסי נורמלי בין אנשים ובין עמים. מצד שני יש לנו היום שפה אחת, ולפי שעה גם אדמה משותפת לממש עליה את החזון של הכוח העליון. לא להרבה זמן כי הימים מתקצרים, הזמן שלנו אוזל, ולכן עלינו להזדרז ולממש את המחויבות שלנו לעולם.
