השנה החדשה לא בדיוק התחילה ברגל ימין. שישה אסירים ביטחוניים מסוכנים ברחו מכלא גלבוע דרך מנהרה. מספרים שבשנת 2014 ניסו אסירים לברוח באופן דומה ולמרות זאת שב"ס שוב אִפשר את השימוש באותם תאי הכלא. מספרים שהחלל הריק מתחת לכלא היה ידוע לכול ונשאר כפי שהוא. מספרים שהסוהרת נרדמה במגדל השמירה ושהשומרים לא הבחינו בבריחתם של האסירים.
כל כך הרבה סיפורים מתלווים לפרשה האחרונה, כל כך הרבה תהיות ושאלות פתוחות מצטרפות לשרשרת המחדלים והכישלונות, שאני מטיל ספק אם הכול שריר וקיים.
אני לא חוקר ולא בלש, אבל אני מכיר היטב את טבע האדם. סוהרים ועבריינים מעבירים המון שעות יחד, עד שהם מתחילים להבין ולהרגיש זה את זה. וכידוע, כוחה של הסביבה גדול מכוחו של האדם. הרי למה אנחנו משתדלים שהילדים שלנו לא יתרועעו עם ילדים מסוג אחד ועם אחרים כן? כי אנחנו מודעים ליכולת השפעתם בעיצוב הילד.
אינני בא לומר שסוהרים או גורמי ביטחון אחרים סייעו לאסירים הביטחוניים, גם אין כרגע כל בסיס לכך, אלא אני מצביע על בעיה עקרונית: סוהרים שוהים בצמידות לעבריינים מבלי שהם מכירים את טבעם האמיתי ויודעים איך להישמר מפניו. ברגע שאדם, ישר ונאמן ככל שיהיה, יימצא בסביבה שנטייתה תהיה לכיוון פשע, הוא עלול לספוג ממנה תכונות ונטיות. ירצה או לא. זו אינה רק בעיה בין סוהרים לאסירים, אלא המדינה כולה הופכת למאפיה. כמעט בכל מקום אפשר לשמוע על הפרות אמון ועל לחיצות יד מאחורי הגב, על שוחד וסילוף דברים.
אנחנו נתפסים כמדינה שיודעת להגן על עצמה, אלופה בזירות רבות במנגנוני הביטחון, אבל מטבע הדברים גם אנחנו עלולים להידרדר לכאלה מחדלים אנושיים שכבר לא נוכל להיחלץ מהם ולהגן על עצמנו. אפילו הציבור חלוק בתגובותיו ביחס למקרה: חצי מדינה אומרת "השם ישמור", וחצי אחר מפטיר "יהיה מה שיהיה, יותר גרוע כבר לא יכול להיות". אין צדק לא עם האחד ולא עם האחר. אנחנו עצלנים מטבענו, לא אוהבים לעבוד, ובמקום לחשוב על המחר ולפעול לשינויו, אנחנו זורקים את האחריות על הכוח העליון או על הגורל העיוור.
חכמת הקבלה מלמדת שהבחירה נמצאת בידינו. הטבע כמו הורה מגדל ומכוון אותנו כך שנדאג לעצמנו בכוחות עצמנו, שנבין שהחיים שלנו תלויים במבנה היחסים בינינו. ככל שנהיה מלוכדים יפה בינינו, מחוברים במבנים חברתיים שמציבים קשר הדדי בלב היחסים בין בני האדם, אז יש לנו סיכוי לעתיד טוב. הכול תלוי בחיבור הנכון בחברה, ובכל הנגזרות המשתמעות מכך. נתחיל לפעול לכיוון האיחוד ונעשה כל מה שתלוי בנו במאה אחוז, נרגיש השראה עליונה, ברכה במעשה ידינו. נתחיל ב"אם אין אני לי מי לי", ונגלה אחרי המעשה ש"אין עוד מלבדו", שיש כוח אחד שפעל מאחורי כל המקרים והפעולות שלנו. רק כך ניבנה ונהיה בני אדם, ולא נישאר בבחינת ילדים קטנים.
הכשלים והפרצות שמתגלים היום רק מראים לנו עד כמה יצר לב האדם רע מנעוריו, הם מעידים על המבנה החברתי השבור שלנו. אבל רק מתוך גילוי של מקום שבור והרוס אפשר להתחיל לשקם ולבנות. על כל פשעים אפשר לכסות באהבה, אבל אם נזניח את הקשר הרצוי בינינו אז נמצא את עצמנו בשרשרת קשה יותר של מחדלים.