"מר צוקרברג", חקר הסנטור דיק דרבין את מנכ"ל פייסבוק לגבי תפיסת הפרטיות שלו, "האם היית חולק איתנו את שם המלון שבו שהית אתמול בלילה?". "אמממ…", הרהר צוקרברג ארוכות לעיני עשרות מצלמות טלוויזיה ועיתונות מכל העולם. "לא", השיב הצעיר בחליפה ועניבה, והקהל צחקק במבוכה למשמע התשובה לשאלה המפתיעה
תמונה: רויטרס
"והאם שלחת הודעת טקסט למישהו בשבוע שעבר?", המשיך החוקר. "האם תואיל לחלוק אותה עימנו עכשיו?". "לא", צוקרברג השיב בשנית, באופן נחרץ יותר מהפעם הראשונה. אך סנטור דרבין, כמו רבים מעמיתיו, לא נראו משוכנעים; גם לא כשפניו התינוקיים של צוקרברג הביטו בהם במבט מושפל.
במשך יותר משש שעות העיד שלשום מייסד ומנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, בפני הסנאט בוושינגטון. צוקרברג נאלץ לתת דין וחשבון ולהסביר כיצד הגיעו ללא רשות הפרטים האישיים של 87 מיליון משתמשים – ביניהם 47 אלף ישראלים – לידי חברת איסוף המידע קיימברידג' אנליטיקה, שעבדה למען טראמפ.
למעשה, מי שעמד על דוכן הנאשמים אינו נער הזהב של עמק הסיליקון, ולא חברת פייסבוק, המצאתו הגאונית, אלא הזכות לפרטיות. בעולם טכנולוגי מתקדם, מרחב וירטואלי פתוח ומקושר מאי-פעם, האם יש עוד מקום לפרטיות בחיינו? התשובה היא כמעט ולא. אומנם ציבור הגולשים מנסה להיאבק עליה, אך המגמה לעתיד מראה שאין באמת מה להסתיר.
אין ספק שצריך לחוקק חוקים ולהתקין תקנות להגבלת השליטה המוגזמת של המונופולים שמתפתחים בקצב מפלצתי, סוחרים במידע שלנו ורומסים את זכויות הפרט. אבל לא זה העיקר. החברה האנושית צועדת לעידן חדש שבו כולם יודעים הכול על כולם – מהמידע הבסיסי שכל עכבר מחשבים יכול בקלות לאתר אודותינו, ועד למעשים השפלים והבזויים, לכאורה, שאנו משתדלים להסתיר מעיני השכנים והקולגות. כשהכול יהיה גלוי, ויתבהר שכולנו עשויים מאותו החומר, הבושה תקבל פנים חדשות.
מבט חטוף על קברניטי העולם בימינו ועל תדמיתם בעיני הציבור חושף את האמת העירומה: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מתמודד עם האשמות לפיהן בגד באשתו עם כוכבות פורנו, ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלסוקוני התפאר במסיבות ה"בונגה בונגה" עמוסות האורגיות, מספרים על מסיבות החשק המפורסמות של קדאפי, שליטה הדיקטטורי של לוב, ועוד עשרות שמועות נלחשות מפה לאוזן על אישים כאלה ואחרים.
אנשי הציבור והממשל אינם שונים מאיש. תפקידם הרשמי אינו הופך אותם לחסינים מפני היצרים והדחפים הטבועים בכל איש ואישה על פני האדמה. כל אדם – מקטן עד גדול, מפועל עד שליט, מקשיש עד נער – מונע מרצונות לקבל הנאה מאוכל, ממין ומסביבה משפחתית. ברצונות האלו איננו שונים מאף יצור חי. לכן, אין מה להתרגש מהמידע הנחשף עלינו ברשתות החברתיות, הוא אינו מגלה דבר חדש על טבענו האמיתי.
ואם למישהו ישנה בעיה כלשהי עם הטבע שלנו, עם ההעדפות והנטיות שלנו, עם התאוות וההתנהגויות שלנו, עם האופי והמחשבות שלנו – ענו לו את שאמרו חז"ל: "לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית!".
כשנכיר שכולנו קרוצים מאותו החומר, כל אחד עם גוון רצון אחר, תיעלם הפרטיות. אבל מה אז יישאר מאיתנו? ה"אדם" שבנו.
בואו נעשה סדר. האדם בשר ודם בנוי משתי רמות קיום: רמה פיזית-גופנית ורמה אנושית-רוחנית. ברמה הראשונה כל אדם רשאי לממש את רצונותיו הגשמיים שמתעוררים בו כאוות נפשו. התנאי היחיד הוא לא להזיק לזולת. ברמה השנייה, הנוגעת במהות הפנימית שבאדם, הוא נדרש להתקשרות לבבית עם הזולת.
הרמה השנייה נסתרת מעינינו. היא שכבה עמוקה של יחסים בין בני אדם, רמה רוחנית שאינה מורגשת כמו סוגי ההתקשרויות הגשמיות שנמצאות ברמה הראשונה. היא נקראת ה"אדם" שבנו, כפי שמכנים אותה המקובלים, וכדי לאחוז בה יותר ויותר, נדרשת התפתחות מודעת.
מכיוון שהרמה השנייה נסתרת מעינינו, והיא אינה מוחשית ואינה מורגשת בנו, אנו טועים ומשייכים את דמות ה"אדם" הרוחני לגוף האדם הגשמי שלנו. בתוך כך החברה כולה מייצרת נורמות וסולם ערכים מוסרי שמגבילים את השימוש בגוף האדם, כלומר את מימוש הרצונות שברמה הראשונה. ומיהם הראשונים לחגוג זאת ולהתפרנס על חשבוננו? כלי התקשורת.
תמונה: רויטרס
המדיה המסואבת חוגגת על חוסר האחיזה שלנו באדם הפנימי שבנו. כדי להמשיך להרוויח כסף, התקשורת מהתלת בנו יומם ולילה, עורכת מופע מהדחפים הטבעיים שלנו. אמצעי התקשורת מעצימים התנהגויות ומעשים שנובעים מהיצרים האינסטינקטיביים שיש לכולנו – במקום להזכיר לנו שזה הטבע האמיתי שלנו, ושלהם. כך אנו שוקעים בהדרגה בסולם ערכים מלאכותי, ומגנים או משבחים את הזולת בהתאם לדחפים שאיתם נולדו.
תפקידם הראוי של כלי התקשורת, כשמם כן הם, הוא ליצור תקשורת נכונה בין בני האדם. "לחבר בין אנשים, לבנות קהילה ולקרב את העולם יחד", כפי שהעיד צוקרברג בפני הקונגרס האמריקני ולעיני העולם כולו. על כלי התקשורת לסייע לנו לעלות לרמה הקיום השנייה שנסתרת מאיתנו; לטפח סולם ערכים חדש שאינו מבוסס על הגוף ועל יצריו הטבעיים שמתעוררים בו ללא הרף, אלא סולם המוכוון להשגת מהות האדם, לחיזוק תרומתו לחברה ולעידוד קשר ידידותי בין אדם לאדם.
הניצחון של הציבור במאבק על הפרטיות יהיה רק כאשר נתחיל לפתח את האדם הפנימי שבנו ונתקשר בחיוב לזולת בקשר רוחני. מתוך יחס הדדי בינינו נכיר את הכוח הנסתר שבטבע – כוח שקושר בינינו בכל הרמות, כוח שמנהל את הרשת האנושית כולה, כוח שמצעיד את האנושות בהדרגה להתמזגות. מתוך הרגשה משותפת של הכוח העליון נפוגג את מסך הערפל על הפרטיות שהתביישנו בה, וייעלם המסתורין שאופף את העולם הווירטואלי.
לכלי התקשורת, ופייסבוק בראשם, יש את היכולת ליצור את הווקטור החיובי שיסחוף אחריו את האנושות. בכוחם לקבוע את הטון החברתי ולכונן תרבות אנושית חדשה, לחדד את תפיסת המציאות החברתית לראייה בריאה על טבע האדם, ולסייע לכל גולש לאמץ מוסכמות חדשות בנוגע ליצריו, הגשמיים והרוחניים.
כשתוכן משמעותי יזרום בעורקים של הרשתות החברתיות כבר לא תהיה בושה לאיש. ככל שנזדהה עם הרמה הרוחנית שבנו, המנותקת מכל צורך גופני, נודה לסערת דליפת הפרטים החמורה של עשרות מיליוני משתמשים. אז נדע לתת את המקום הראוי לגוף שלנו, הן הגשמי והן הרוחני. באווירה חברתית סוחפת כמו זו הבושה היחידה שתציף את האדם תהיה: האם השקעתי מספיק בבניית מערכות יחסים חיוביות? האם תרמתי לקשר הדדי בין בני אדם? האם פעלתי להתחשבות בזולת, כפי שצריך לנהוג "אדם"?