הרבה שנים פסעו להם חידושי הטכנולוגיה בעולם והייתה לנו שליטה עליהם. רתמנו אותם לפני עגלת חיינו והם סחבו אותה קדימה ושירתו אותנו בנאמנות: חידושי הרפואה הצילו חיים, תגליות המדע עזרו לחקלאים, ועוד דברים רבים וטובים.
בשלב מסוים פרצו החידושים בדהרה פרועה ואיבדנו עליהם שליטה. המון חידושי טכנולוגיה פנו נגדנו להרוס לנו את החיים. דוגמה? פצצות אטום. מאז, במקום שהם יירתמו לשירותנו, החידושים שועטים על גבנו, רומסים אותנו תחתיהם.
לא צריך לעצור את זינוקי הטכנולוגיה, לרדת מהעגלה ולחזור שפופים למערות. ודאי שלא. אבל את המושכות חייבים לקחת בחזרה לידיים, לרסן ולכוון אותם שלא יגררו אותנו חס ושלום למלחמת עולם שלישית או רביעית – כי אז באמת נחזור למערות, בשן ועין, לפחות מי שיישאר אחריהן.
לקחת את המושכות לידיים, לא אומר למסמר את הטכנולוגיה בחוקים שלא ייתנו לה לעוף. זה לב האדם שצריך לעבוד איתו וגם כאן, לא בהגבלות של מוסר, אלא דרך חינוך סבלני, להמחיש לו בעדינות, כמה מזיקה לנו האנוכיות וכמה טובה החברות. לחנך עד שנותנים בידיו את המושכות לנהל את יצריו, ואז הוא יכניס בכל דבר כוונה נכונה, להיטיב לנו.
כי כל חידוש יכול לפתח ולתת חיים ויכול גם להזיק ולהרוג, הכול נקבע בכיוונון הלב, היצרים והרצונות.
כל ההיגררות שלנו לשימוש נבזי בחידושי הטכנולוגיה נבע מחוסר טיפול בלב, מחוסר חינוך לאהבת הזולת.
בשל כך האנשים נעשו לוחמניים ותככנים, מחשבים חשבונות איך להשתמש בטכניקה כדי לסובב ולרמות ולשלוט בכוח. לטפל בלב הכוונה ללמד אותו להתקרב אל הזולת, להתחבר אליו, לראות בו את עצמך. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל התורה לחיים, זו תמצית החינוך לחיים טובים. וחינוך עובר דרך דוגמה אישית.