הרבו בירקות, העדיפו חלבונים על פני פחמימות, קחו אחריות על התפריט אבל אל תגבילו בכמויות – אלה הם חלק מהטיפים לתזונה מאוזנת שהוצעו בכנס העוסק בהשמנת יתר מטעם האיחוד האירופי. אולם כדי להתמודד עם מגפת ההשמנה לא די בהתמודדות אישית. הכירו את השלבים שחכמת הקבלה מציעה להתמודד עם התופעה
"הורים, השמנת יתר של ילדים היא מחלה — והיא באחריותכם!", זו אחת הבשורות המרכזיות שיוצאת מכנס העוסק בהשמנת היתר, מטעם האיחוד האירופי, שנערך במאי האחרון בצפון פורטוגל. "כמו שאנחנו מחנכים את הילדים לערכים ולמצוינות, צריך לתת להם דוגמה אישית גם בתחום התזונתי", אומר פרופ' רם וייס, מומחה ישראלי להשמנת ילדים, שהשתתף בכנס היוקרתי.
בסדרה של טיפים מבטיחים צמצמו המומחים את הפתרון לרמת הילד ולרמת המשפחה, ובכלל זה שעות השינה, התזונה, הפעילות הגופנית, העיסוקים בשעות הפנאי, וכן ההתנהגות ההורית וסביבת המחיָה שהם מספקים לילדיהם. עם זאת, התעלמו משתי רמות עיקריות: רמת בית הספר והרמה המקרו-חברתית, ובכלל זה: חשיפה לפרסומות של מזון, התרבות שבה הילד חי, עידוד פעילות גופנית בבית ספר והמצב הכלכלי של המדינה.
"כמו שאנחנו מחנכים את הילדים לערכים ולמצוינות, צריך לתת להם דוגמה אישית גם בתחום התזונתי"
מדוע המומחים חושבים שבמקום שבו קצרה ידן של הרשויות מלהושיע, אנחנו ההורים נצליח? כיצד במקום שבו כשלו תוכניות מדיניות מתוקצבות וחקיקה מוסדרת, נצליח אנחנו קצרי הזמן והכלים? האם בתמימות או ביודעין שלחו אותנו המומחים האירופאים והישראלים למלחמה אבודה מראש?
ילדים ובני נוער על כוונת פרסום המזון
מדי שנה מושקעים בעולם בעולם סכומי עתק בפרסום ושיווק של מזון לילדים. ב-2006 לדוגמה השקיעה תעשיית המזון 1.6 מיליארד דולר בפרסום ושיווק של מזון לילדים, מתוכם 900 מיליון דולר יועדו לפרסום לילדים מתחת לגיל 12. בממוצע ילדים בגילאי 11-6 צופים ב-13 פרסומות למזון ביום. הנתון המצער הוא ש-98% מהפרסומות הנצפות על ידי ילדים בארה"ב משַווקות מוצרים עתירי סוכר (85% יותר) ונתרן (60% יותר) ודַלי סיבים תזונתיים (65% פחות), בהשוואה למוצרים מקבילים המשוּוקים למבוגרים. לעומת זאת, תקציב הפרסום של פירות, ירקות ומוצרי חלב מהווה 4% בלבד מתקציב הפרסום של משקאות ממותקים, חטיפים ועוגות.
תקציב הפרסום של פירות, ירקות ומוצרי חלב מהווה 4% בלבד מתקציב הפרסום של משקאות ממותקים, חטיפים ועוגות.
יתרה מכך, מכיוון שטכניקות שיווק המזון שמופעלות על ילדינו אינן קונבנציונליות, הם אינם מוגנים מפניהן, לא מבחינה קוגניטיבית-פסיכולוגית ולא מבחינת החוק. מטרתו העיקרית של "השיווק החברתי" היא לגרום להשפעה הדדית בקרב הצעירים, ובכך לשנות את דפוסי התנהגותם הצרכנית לא רק באופן זמני אלא לאורך זמן. כנגד מכונת הפרסום המשומנת הזו, לא רק אנחנו ההורים עומדים חסרי אונים, אלא גם הרשויות.
אם בארזים נפלה שלהבת, מה נגיד אנחנו ההורים?
ב-36 מדינות בעולם מגבילים את פרסומו ושיווקו של מזון בעל ערך תזונתי נמוך המכוונים לילדים ולבני נוער. עם זאת רק ב-14 מהמדינות מגבילים גם שיטות שיווק לא קונבנציונליות. בישראל לעומת זאת, בינתיים אין אף חוק שעוסק בהגבלת פרסום מזון בעל ערך תזונתי נמוך לילדים ולנוער. יתר על כן, בעוד מובילי התוכנית הלאומית לקידום אורח חיים פעיל ובריא פועלים לקידום חקיקה שתגביל פרסום מזון בעל ערך תזונתי נמוך לצעירים בטלוויזיה, המפרסמים והמשווקים משקיעים את מרב המשאבים בפיתוחן של טכניקות שיווק לא קונבנציונליות, כך שאפילו יחוקַק חוק המגביל את הפרסום בטלוויזיה, הוא לא יחול ולא ישפיע כלל על שיטת הפרסום והשיווק העיקרית שנוקטים המפרסמים והמשווקים.
אם כן, מדוע שלחו אותנו קברניטי המאבק בהשמנת היתר להילחם בענקי השיווק והפרסום, אשר גם הרשויות לא יכלו להם? מה אנחנו ההורים כיחידים יכולים לעשות מול התאגדויות ענק, בעלות אמצעים בלתי מוגבלים?
מלחמת מעטים מול רבים
"לטפל בבעיה החמורה הזו מהשורש — להיערך, להתריע ובעיקר לחנך, לחנך, לחנך", אומרת פרופ' מוריה גולן, המנהלת המקצועית של "שחף", מרכז למיגור בעיות אכילה ופעילה באיחוד האירופי להשמנת ילדים. "עדיף לנהל קמפיין אגרסיבי לשיפור בריאותם של הילדים: לגייס את כוכבי הטלוויזיה והרשתות החברתיות להסביר כמה חשוב לאכול בריא, כמה מדליק להיות בכושר. להפוך את הבריאות לאופנה".
צילום: פלאש 90
חכמת הקבלה, כמו פרופ' גולן, מתייחסת גם היא לפתרון בעיית ההשמנה, כמו לכל בעיה ותופעה בחיים שלנו, באמצעות חינוך שמתבטא בשני שלבים:
בשלב ראשון יש להעניק לאדם כלים כיצד לקבל סיפוק והנאה מהחיים, כתחליף לאוכל שמהווה פיצוי נפשי עבורו. שכן, הפרזה באכילה אינה אלא רצון למלא את עצמנו. כל הרגשת החיוּת שלנו כמוה כמידת המלאות שאנו חשים. לכן הפתרון לבעיית ההשמנה, למעט סיבות תורשתיות, נעוץ בצורך להכניס לחיי האדם מטרה נעלה, כך לאט ובהדרגה יחליף העיסוק במהות החיים את העיסוק שלו במראה גופו, והאדם יתחיל לאכול מאוזן. אולם כדי להשתחרר מהסגידה לגוף ולצורתו, על האדם לחיות בחברה שמעריכה אותו לפי תכונותיו הפנימיות. לשם כך עלינו להתקשר יחד ולשתף פעולה כדי לייצב נורמות חברתיות מעין אלו שתשפענה על כל אחד ואחת, ותחנכנה אותנו לצרוך מזון בריא ובכמות מאוזנת. על החברה לכבד ולהעריך את התזונה המאוזנת בדגש על ההיבט הבריאותי ולא האסתטי, הרי בעבר לא הייתה הנורמה החברתית "רזה זה יפה". אנשים המציאו זאת כדי להתעשר על חשבוננו.
בשלב הבא, מכוח החיבור ושיתוף הפעולה בינינו, נוכל לצאת נגד המפרסמים ומפעלי המזון, ששוטפים את מוחותינו ואת מוחות ילדינו בדרכים מתוחכמות ולא קונבנציונליות. כך לדוגמה, הסיפור של האתר millsberry.com שבו בילו קרוב ל-400 אלף ילדים יותר מ-60 דק' במשחקי מחשב ובצפייה בתוכן המפרסם דגני בוקר עתירי סוכר, עד שההורים התאגדו ובאמצעות לחץ שהפעילו על מפעל הדגנים סגרו את האתר.
מכוח החיבור ושיתוף הפעולה בינינו, נוכל לצאת נגד המפרסמים ומפעלי המזון, ששוטפים את מוחותינו ואת מוחות ילדינו בדרכים מתוחכמות ולא קונבנציונליות. (צילום: קבלה לעם)
לסיכום, כדי להתמודד עם מגפת ההשמנה לא די בהתמודדות אישית, של כל משפחה בפני עצמה כפי שייעצו לנו מומחי הכנס בפורטוגל, אלא עלינו להתאחד יחד ולשנות את אופי החינוך. שינוי שתחילתו ביציקת משמעות ותוכן מהותי לחיים, המשכו בייצוב נורמות חברתיות שקובעות שלאכול בריא זה באופנה, וסופו בדרישה משותפת מתאגידי המזון והמפרסמים, להפסיק את מסע הנזקים שהם עורכים על חשבוננו ועל חשבון ילדינו. בתיאבון!