האם יש משהו בתאריך הזה ט' באב שמזמן לנו היהודים את כל הפרעות שבעולם, או שזו תזכורת כואבת לאן אנחנו יכולים להגיע בכל פעם מחדש?
עד שסוף סוף השגנו כל כך הרבה, בחכמה, בעמל רב, ביצירתיות מדהימה, בחדשנות אין סופית, שוב הכול יכול לרדת לטמיון ובגלל מה?
שנאת חינם?!
מדהים לראות איך תמיד אנחנו חוזרים לאותה נקודה.
אספסיאנוס, הקיסר הרומי, מבין בעצמו שהוא לא צריך לכבוש את ירושלים במלחמה. הוא נותן ליהודים לחסל אחד את השני ולהגיש לו את ירושלים על מגש של כסף.
התוצאות ידועות לכולנו. השנאה בינינו הרסה הכול ויצאנו ל-2,000 שנות גולה.
בלי ירושלים, בלי בית, בלי מדינה.
תשעת הימים לפני ט' באב אלו ימים שאף פעם לא היו קלים לעם היהודי. ימים של חשבון נפש, הסתכלות פנימה, ובעיקר ימים שאם לא נשכיל להתעלות מעל כל המחלוקות בינינו, מעל לפערים העצומים שהתגלו ומעל השנאה, אנחנו יכולים שוב למצוא את עצמנו ללא בית לנו ולילדינו.
מותר לא להסכים, זה אפילו חשוב להתווכח, אבל בואו גם נדע להתעלות ולקבל אחד את השני למרות הכול.
איחוד זה הסיפור האמיתי.
ימים טובים לכל עם ישראל!