המבוכה באוויר היא אולי הדבר הטוב שיצא מסבב הבחירות האחרון. אחרי שבעים שנות קיומנו כמדינה הגענו למבוי סתום. שקענו בביצה טובענית ואיננו מסוגלים להציל את עצמנו ממנה.
על אף שמזה שנים איני בקיא ברזי המפה הפוליטית, האפשרות הטובה ביותר בעיניי מבין האפשרויות הנוכחיות היא ממשלת אחדות רחבה ויציבה של הליכוד, כחול-לבן וישראל ביתנו. למרות כל ההאשמות וההטחות האישיות בין ראשיהן, שלוש המפלגות הללו הן בעלות מטרות לאומיות ברורות ודי קרובות זו לזו מבחינה רעיונית.
לא נסכים לבחירות שלישיות. זה הדבר האחרון שבא בחשבון. לא רק שסבב נוסף ירוקן את קופת המדינה, אלא שחמור מכך, תדמית ישראל בעיניי העולם כמדינה חזקה וחכמה תיפגע קשות מהמצב. לכן הפעם חייבים לשים קץ למאבקים ולמשחקי גאווה. במצבנו הרעוע, איננו יכולים להרשות לעצמנו ממשלה צרה ובלתי יציבה.
הגיע הזמן שמי שמנהלים את המדינה שלנו ינהלו קודם כול את עצמם. לא די בצעקות "אני למען המדינה" אלא זו השעה לקחת אחריות אמיתית מעל כל אינטרס פרטי, שתהווה דוגמה לעם כולו.
נכון שהאחריות הלאומית מוטלת על קברניטי המדינה, אבל גם מאיתנו כמובן נדרשת אחריות לאומית. במדינה הנמצאת באיום מלחמה תמידי מצפון ומדרום, בלחצים פנימיים ובינלאומיים, לא ייתכן שנמשיך לנהוג כקבוצות נבדלות שמתנפלות זו על זו. אם זו דרכנו, סימן שאנחנו עדיין לא ראויים להיקרא "עם". במשהו יש לנו מה ללמוד מהאוכלוסייה הערבית, המנצחים הגדולים של הבחירות הנוכחיות, שמעל החמולות השונות וההבדלים הם התחברו למען מטרה משותפת.
הפירוד בינינו גובר מיום ליום ואנו עסוקים בחשבונות קטנוניים ובוחרים כל אחד בזרם הצר שלו, ללא כל יסוד מוצק ותוך התעלמות מהסכנה הקיומית המרחפת מעל ראשינו. ובתוך כל הקלחת הזאת, מי שבוחש בחדווה הם כלי התקשורת, שבמקום להיות כלי לתקשורת בין חלקי העם, הם מנצלים בלי בושה כל הזדמנות כדי לחרחר ריב ולהגדיל את הקרעים הרבים.
אז מה הפתרון? להקים ממשלת אחדות. הדבר דורש אחריות לאומית הן מהעם והן מהמנהיגים, שיבינו ששוב לא נבחר בהם אם הם אינם מסוגלים לפעול יחד לטובת חיבור העם והמדינה.
דווקא מתוך העלטה וחוסר הוודאות עלינו לזכור שכמו תמיד סוד ההצלה שלנו היא באיחוד, של העם ושל המנהיגים. אם נשכיל להתאחד, נצמח מתוך המשבר הפוליטי ונבנה את עצמנו כמדינה יציבה, חזקה ומוצלחת.
לקריאה נוספת >> bit.ly/2ml1jyl