מה הופך את החיים לבעלי משמעות? על השאלה הזאת ניסה לענות סקר חדש שערך מכון המחקר "פיו". מתוך כעשרים אלף נשאלים ב-17 מדינות מתקדמות ברחבי העולם, 39% ראו במשפחה מקור ראשי למשמעות חייהם, לעומת 2% שמצאו משמעות לחייהם ברוחניות ואמונה.
אין ספק שהמשפחה היא התא החשוב ביותר. האדם חי בחיק המשפחה, היא הקרובה והמשפיעה עליו ביותר. גם יתר המעגלים משפיעים וממלאים את הזמן באיכות, אבל הם רחוקים יותר, יציבים פחות ועלולים להשתנות מהיום למחר. אדם יכול להחליף עבודה, חברים או מקום בילוי מועדף, אבל לא את המשפחה. למרות הקשיים שחווים לעיתים, האדם קשור ותלוי במשפחה. מכאן חשיבותה.
אולי היה אפשר לצפות שאחרי שנתיים של קורונה אנשים ישנו קצת את סדרי העדיפויות שלהם, ישאלו יותר על משמעות החיים, ומכאן יימשכו יותר לרוחניות, אבל בשורה התחתונה, האנושות לא באמת מתרגשת מהמגפה הכלל-עולמית. אז לא נעים לקבל עוד חיסון, די מעיק שאי-אפשר לקפוץ לחו"ל, לא נוח עם המסכה ועוד שורה של הגבלות מכבידות. אבל בסך הכול למדנו לחיות עם המגפה, ואנחנו כבר לא מתפעלים מעוד זן מאיים שקם לתחייה.
אוטוטו האנושות תשכח גם מהאומיקרון שפלש לחיינו. הטבע האנושי שלנו עשוי מרצון לקבל הנאה ותענוג – לעצמנו ורק לעצמנו. מיום ליום הטבע האגואיסטי הזה גובר, הופך גס ועבה, מתוחכם וערמומי כל כך, שהוא לא מתפעל מכלום. מדברים על מלחמות עולם, על רעב המוני, על זנים חדשים, ועד שלא נחיה מציאות כזאת בכל החושים שלנו לא נאמין ולא נפעל לשינוי. חז"ל תיארו זאת כך "מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת". גם אם נבין שהטיפה המרה תהרוג אותנו, האגו יהתל בנו ונבחר בה.
אני לא יכול לומר שהקורונה לא פעלה בנו. היא גרמה לנו לשינויים אבל חיצוניים. היא חשפה בפנינו עד כמה אנחנו תלויים זה בזה בכפר גלובלי קטן, זקוקים מדינה אחת לחברתה. אבל ברשת הקשר בינינו, בהרגשה הפנימית בינינו, נותרנו אדישים ומנותקים זה מזה. לכן מה שיקרה מטבע הדברים הוא שהאגו ילך ויתגבר, יופיעו מכות גלובליות נוספות וניאלץ להפיק מוסר השכל נכון ולעשות את המובן מאליו: להתקשר זה לזה בערבות הדדית עד להרגשה כמו של משפחה אחת. יהיו שלבי ביניים בין הרגשת התוהו ובוהו לבין הפתרון המיוחל, אבל זה הציר המחויב על פי כתבי המקובלים.
רק בקשר ההדוק בינינו נשיג ונקבל משמעות לחיים. אם היינו מעצבים את פני החברה בתבנית של משפחה אידיאלית, היינו מיטיבים את חיינו. יוצרים לעצמנו אווירה טובה, חמה, ידידותית; סביבה טובה שתחבק אותנו כמו אם אוהבת. ככל שנתחבר רגשית זה לזה, נרגיש בינינו את כוח החיבור – הכוח העליון של הטבע, תכונה של נתינה ואהבה, כוח טוב ומיטיב. אם רק נידבק בתכונותיו ונהיה דומים לכוונות שלו, נגלה משמעות לחיים, הן גשמית והן רוחנית.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שאני מעביר ולקבל תשובות לשאלה על מהות החיים >> bit.ly/3bRSfaS