חורף יבש במיוחד ירד עלינו השנה. בצפון הארץ נרשם שיא שלילי של ארבעים שנה ומפלס הכנרת עלה רק בסנטימטר וחצי לעומת הממוצע לתקופה.
אנחנו בישראל תלויים לגמרי בכמות הגשמים שיורדים על אדמותינו ולא סתם. נקשרנו בתלות הזו כדי שנרגיש עד כמה אנחנו תלויים בשמיים, באיתני הטבע, בכוח העליון.
שנת בצורת היא לא דרכו של הטבע להעניש אותנו על משהו רע שעשינו, אלא לאותת לנו שאת החשבונות שלנו אנחנו צריכים להתחיל מהנקודה הזאת: הכול תלוי בשמיים. אין לנו מקור חיים אחר.
בשנת בצורת קשה במיוחד שירדה על ארץ ישראל בתקופה קדומה יותר, אחד מחכמי ישראל בשם חוני המעגל, סימן סביבו עיגול ואמר שהוא לא יוצא ממנו עד שלא יורד גשם – והגשם ירד. היינו יכולים לעשות כמוהו אלא שיש תנאי: דרושה אמונה. האם יש בנו אמונה, האם יש בנו נכונות למסור את הגשמים בידיו של הכוח העליון – להיות בטוחים שבו הכול תלוי ובנו תלוי רק דבר אחד: לבטוח בו?
לא מספיק לקוות לגשם שירד, צריך לשאוף גם להשיב את הרוח. רוח, רוחניות, היא הרגשה שהטבע, הכוח העליון נמצא בכול, מכסה ומקיים את החיים, את היקום. אנחנו צריכים לצפות לרוחניות, להתגעגע, להשתוקק שתשוב אלינו. אם היא תשוב אלינו, תרד מאיתנו הגשמיות, תהיה בנו אמונה ונשאיר את הגשמים בלב שלם בידי שמיים.
לכן אנחנו לא צריכים להתפלל שלא תהיה בצורת, אלא לייחל שתהיה בינינו קצת יותר רוחניות. כל אחד צריך לבקש מהבורא: "תביא לי רוח, אני זקוק לה, ותוריד ממני את הגשם כדי שארגיש שאתה ממלא את כל העולם, את המציאות". יותר מזה אדם לא צריך. רק להתפלל על עצמו, על בני עמו ועל כולם שתשוב הרוח, שתחזור אלינו אהבת הטבע, האדם והעולם, והכוח העליון ישרה בינינו.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "