פעם היו אלו אנשי מדע ותרבות, פילוסופים וסופרים שנטעו מחשבות חדשות בראש הקהל, חשפו מגמות והשפיעו על כיוון הרוח. היום אלו "משפיעני רשת" – נבחרת בלוגרים ואושיות, כוכבי יוטיוב או אינסטגרם עם צבא עוקבים נאמן. כל אחד מומחה בתחום מסוים, מוביל מותג, מכתיב שפה ואופנה, קריאטיבי-אפקטיבי-ויראלי, ויודע איך לעניין ולתפוס את תשומת לב הגולשים. קמפיין מהלך על שתיים.
אבל לא, זו לא אותה רמת אינטליגנציה פנימית כמו שהייתה פעם, כשהעיתונות הייתה מלאה מסות מעמיקות, וזה גם לא לרעה. זו פשוט קריאת הזמן, קריאה שאנחנו לא רוצים לקרוא. הרבה מילים, שטיחים של טקסט.
משנה לשנה מצטמצם מספר המילים שבן-אדם מסוגל לעמוד בו. אם פעם היית מסוגל לקרוא מאמר בן אלפיים מילים, היום ארבע מאות מילה זה גבולי, עדיף שלוש-ארבע שורות, ציוץ קצר. כמובן שזה גרם לצוותי הכותבים להתחלף, ולהרגלי הקוראים להשתנות.
מעשי התקופה גרמו לזה. נעשינו קצרים, בררנים, רוצים תשובות קצרות ברורות: "יש לך או אין לך את מה שאני צריך?". מה גם שכבר אין לנו הערכה גדולה לכלום. ראש ממשלה, צבא, נשים, גברים, חיות – הכול באותה דרגת חשיבות.
אבל כאמור זה לא שהדור שגדל ומתפתח מול עינינו זול או טיפשי. הם אפילו חכמים ומפותחים יותר. הם פשוט לא צריכים את כל מה שפעם היה שייך לרומו של עולם. יש להם ערכים משלהם, מעשיים ותכליתיים מאוד: מה שצריך להיום, מקסימום מחר.
ומאז נכנסה הקורונה לחיינו הדבר בולט יותר, האווירה הקיומית היא כזאת: יש מגפה, ישנם שינויי אקלים, עוד מאה שנה אנחנו בכלל לא פה, נכחדים – אנחנו עומדים מול צונאמי שמגיע עכשיו, מה אנחנו צריכים את כל הדיבורים היפים? מי ומה אנחנו, משוגעים או צבועים?
אז מצד אחד גל מאתיים מטר מתקרב, והדחף הוא ללכת לצרוך תוכן קליל ולא רציני, שיעבור הזמן מהר עד שהכול ייגמר. מצד שני האסון בכל זאת מתקרב, ככה שחובה לעצור ולברר איך שורדים את היום, כי אחרי הכול יש כוח הגנה שמחייב לרצות לחיות.
והקונפליקט הפנימי הזה גורם לשאלה מהותית להתבשל באדם, להתחיל לתהות על תכלית החיים. ובגלל שהמציאות לוחצת יותר, האדם סוגר עליה עם כל מיני שטויות, כי הוא יודע שאין תשובה, ואם אין תשובה תן להתנתק. תן להעביר את הזמן עם אלכוהול, קלפים, בילויים, או כמו שאמר הנביא "אכול ושתו כי מחר נמות".
בעתיד הקרוב נראה יותר צעירים – ובכלל ואנשים – נמשכים לענות על השאלה הנצחית: "בשביל מה בכלל אנחנו חיים?" והדרישה כלפי המשפיענים תהיה אחרת, לבקש טעם לחיים. אם לא, לא יעניין אותם מה יש להם להגיד, גם אם הוא סופר יצירתיים. אפס סבלנות לתוכן חסר ערך, תוכן שאין בו תשובה.
אבל אם בין הנוצץ והבוהק תהיה שם תשובה, האדם בכל גיל יהיה מוכן לשמוע, לשלם, להיות רציני, להשקיע. ואז הוא ילך אחרי הדברים ויגיע, עד שבעצמו יהפוך למשפיען.
займ быстро онлайноформить займ на киви кошелекзайм за минуту