השעה 17:00 מגיעה, יום העבודה הסתיים והעובד סוגר את הלפטופ שלו. הוא לא נשאר בעמדה שלו דקה מיותרת. הוא לא מוכן להתנדב לעשות שעות נוספות, לא מתאמץ מעבר להגדרות התפקיד שלו, עושה בעבודה את מה שנדרש ממנו וחוזר להתעסק בחייו הפרטיים.
לתופעה גוברת זו קוראים בשוק העבודה: "התפטרות שקטה" (Quiet Quitting). היא מתארת מצב שבו העובד לא מתפטר בפועל ממקום עבודתו אלא מפסיק להתייחס לעבודה כמרכז חייו. בארה"ב התופעה כבר מכה גלים כשצעירים רבים, בעיקר בקרב דור ה-Y ודור ה-Z, מפיצים סרטונים ברשתות החברתיות שבהם הם מתארים את תובנת עולמם החדשה.
צעירים אלה אומרים בפשטות: בתחילת משבר הקורונה הסתגלנו לעבוד מהבית, חסכנו שעות ארוכות של נסיעה ופקקים, היה לנו זמן איכות בחיק המשפחה ובישלנו את התבשילים הערבים לחיכנו, ראינו כי המצב שנכפה עלינו בעצם עושה לנו טוב ועכשיו מתאים לנו להמשיך עם המציאות החדשה והנוחה ואין לנו עניין לוותר עליה. אנחנו לא מוכנים לעשות יותר מעל ומעבר במקום העבודה, לא מקבלים על עצמנו משימות נוספות ולא נקברים במשרדים ללא תגמול ראוי. אנחנו רוצים ליצור איזון בין חיי הבית לחיי העבודה בלי ייסורי מצפון ובלי לחץ חברתי.
אפשר לומר עליהם שהם לא שאפתניים, שהם דור של עצלנים מפונקים שרוצים ליהנות מהחיים בלי לעבוד קשה מדי, שבוחרים להיות "ראש קטן", אבל בעיניי זה בחירה מודעת דווקא להיות "ראש בריא". המתפטרים השקטים לא מקטינים ראש אלא מגדילים ראש. הם מבינים היטב שאין תועלת של ממש מהשקעה סיזיפית של עוד עשר שעות שבועיות. הם לא יקבלו תגמול כספי או הנאה כלשהי מכך, ויש ביניהם מי שמבינים שהשלכות של העבודה סביב השעון היא פגיעה נוספת באקולוגיה ולא מקדמת את האנושות למקום טוב יותר.
בשעות שהתפנו מעבודה יוצאים המתפטרים השקטים לנשום אוויר בגן הקרוב, לשתות כוס קפה או בירה עם חברים, לשחק עם הילדים בפארק, או אפילו סתם לרבוץ על הספה ולצפות בסדרה אהובה. המתפטרים השקטים מבינים שכסף זה לא הכול בחיים, קריירה היא לא פסגת שאיפת האדם ולשעבד כל רגע פנוי לעוד מענה על מייל לא תביא לסיפוק רוחני. תופעה זו שהולכת ותופסת תאוצה היא מהלך נכון, חזרה לנורמליות, זמן לחשב מחדש מה נכון לנפש האדם.
הזמנים משתנים, אנחנו משתנים, ומה שהערכנו אתמול אולי נעריך פחות מחר. זו תנועה פנימית שמתפתחת באופן טבעי בבני האדם ואי-אפשר לעשות נגדה דבר. מדרג הרצונות גם הוא ידוע. תחילה מתפתחים בנו רצונות לאוכל, למין ולמשפחה, בהמשך עולים רצונות לכסף, לכבוד, לשליטה ולמושכלות, ואחרי שסחטנו רצונות אלה מגיע הרצון למימוש עצמי. זהו רצון נעלה השואף לרוחניות שעולה באדם ששואל "מה הטעם בחיי?". אדם כזה מתחיל להסתכל על חייו במבט-על ותוהה למה לי לרוץ מפה לשם? האם זה כדאי? מה ארוויח אם אתן את נשמתי למקום העבודה?
כך בהדרגה מגיעים המתפטרים השקטים למסקנה שכדאי להם למצוא את התנאים הנכונים שיביאו אותם למילוי וסיפוק עצמי. המחשבות הללו מעוררות שאלות פנימיות ולוקחות את האדם למקום חדש. בהמשך ירגיש כי אפשר לקבל תענוג מכך שרואים ומרגישים שהתוצרת מהעבודה נותנת ערך לזולת, מעניקה תועלת גבוהה לכולם. אנחנו עוד לא שם כחברה, עדיין לא עובדים בעבודה ששמה את טובת הזולת לפנינו, אבל ההתפטרות הנוכחית מהשעבוד לחומריות היא שלב ראשון בדרך לצורת עבודה חדשה.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"