ב-26 במאי 1948 חתם בן גוריון על פקודה להקמת צבא הגנה לישראל, צבא שיהפוך לאחד החזקים בעולם. סמוך לאותו מעמד התרחש גם אחד המקרים המחלישים בתולדות ישראל.
צבא ההגנה לישראל הוקם תוך כדי קרבות מלחמת העצמאות, כשהוא מתבסס על המבנה הארגוני של ההגנה וממזג לתוכו את לוחמי האצ"ל והלח"י. אלא שבהפוגה הראשונה במלחמה הגיעה לחופי ישראל ה"אלטלנה" (נדנדה, בעברית), ספינה שקנה האצ"ל עוד לפני המיזוג ועליה נשק רב, שסביב חלוקתו התפתח ויכוח נוקב. משלא הגיעו להסכמה, הורה בן גוריון להטביע את הספינה על כל משאה היקר מפז לאותה שעת מלחמה.
כך בין הקרבות עם האויבים, כשהצבא אמור לאסוף את עצמו לגוש אחד מלוכד היטב, נוצרה מלחמה פנימית קשה ומרה בין היהודים. עד היום האלטלנה חותכת את ליבנו לשניים לפחות, עד היום משתלחות גרורותיה בכנסת ישראל, במפלגות ובכלל האומה.
האלטלנה היא סימן מיוחד שקיבלנו ברגעי הקמת המדינה וצבאה. היא הדגימה את השנאה הרצחנית שמסוגלים לרחוש יהודים כלפי אחיהם, הממחישה כמה התיעוב הזה גדול יותר מהשנאה לאויבים. זה היה אות מכוון לעבודה שהוטל עלינו לעשותה כאן בינינו על אדמת ישראל, נגד אותה שנאה שורשית.
יהודים יכולים להיות זה עם זה רק בשני מצבים: שנאה או אהבה. אין משהו אחר, הרס או בנייה. כדי שלא תהרוס אותנו השנאה זה לזה, אנחנו צריכים להקים בינינו אהבה שתהיה שוות קומה לשנאה, כלומר אהבה גדולה מאוד, בוערת, מתמידה, מסורה. כך כתוב בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".
זה האות שאנחנו צריכים לקבל מתולדות ישראל: אין לנו עבודה אחרת אלא לשנות את אופי המחשבה והרגש הישראלי מריחוק ודחייה, לאהבה חזקה, מוצקה. זה התנאי לחיות על אדמת ישראל, לשם כך ניתנה לנו הארץ מלכתחילה.
כרגע אנחנו לא ממש מצטערים על מקרה האלטלנה. לא כואבים מספיק את הפירוד, את השנאה האיומה שהתלקחה בינינו. לא די הצורך כדי להקים כנגדה את קומת אהבת ישראל הגבוהה הנדרשת. נקווה שנתעורר בזמן.
רוצים לקבל תשובות לשאלות המהותיות בחיים?
מכללת "קבלה לעם" מזמינה אתכם לקורס "יסודות חכמת הקבלה".