המדינה נושמת עם הנגיף: נשיפה באביב, שאיפה בקיץ, נשיפה בסתיו. החיים קופאים, מתעוררים ושוב משתתקים. הנגיף, בלי שנשים לב, ועם זאת במהירות רבה, מעביר אותנו לעידן חדש. אנחנו עוד לא מרגישים זאת, אבל הגשר שאנחנו חוצים הולך ומתמוטט אחרינו.
הקשיבו לתחזיות
מאז החורף אני מזהיר כי נגיף הקורונה אינו עוד התפרצות אקראית, אלא אינדיקציה לתהליכים גלובליים המתרחשים באנושות. הוא אינו מקרי, הוא תוצאה ישירה של חוסר האיזון שאנחנו גורמים.
במרץ כתבתי: "זה משהו גדול הרבה יותר ממה שנראה לנו". באפריל: "אל תצפו שהדברים ישובו לקדמותם. אנחנו נצא מהסגר לעולם חדש שבו תהיה כלכלה חדשה, יהיו סדרי עדיפויות ותפיסות חדשות, הגבלות והזדמנויות חדשות". וגם: "הדחף האינסטנקטיבי לחזור לאחור, לעבר מה שאנחנו כל כך רגילים אליו, מעוור אותנו. לכן לא אתפלא אם לאחר זמן-מה ניאלץ שוב להתפזר לבתים".
במאי: "עוד לא השכלנו להבין כלל מה מתרחש באמת, ולכן במו ידינו אנחנו מציבים את עצמנו תחת המכה הבאה". ביוני: "אנחנו ממשיכים לבזבז סכומי עתק כדי לחזור למקום שאליו כבר לא ניתן לחזור!". אני אומר זאת משום שאת גלגל ההתפתחות הפנימית שלנו לא ניתן להשיב לאחור. נער לא יחזור לילדות, ומבוגר לא ישוב לנעוריו. ואנחנו, בניסיונות לחזור לאחור, מתעקשים לחזור ולינוק מהבקבוק המלא בתמיסה של שאיפות אגואיסטיות מורעלות, שאיפות שכבר מיצו את עצמן, החמיצו והפכו לרעל.
עוד כתבתי ביוני: "הנגיף פקח את עינינו כלפי דברים רבים, גילה את החולשות הבוגדניות של העולם הגלובלי והציב בפנינו שאלות נוקבות. שאלות אלו הועלו כדרך אגב, נדונו בהיסח הדעת ונשכחו בשמחה, מיד כשהתחלנו לטעום את טעם החזרה ל"חיים הנורמליים". אבל בכך שאנחנו מנסים לשוב לאחור לפני שהשכלנו להבין מה באמת מתרחש: אנחנו מציבים את עצמנו במו ידינו היישר תחת המכה הבאה".
לאור עצימת עיניים זו, אני שואל איך ייתכן שאנחנו עדיין מחשיבים את עצמנו לאנשים בוגרים בעלי שכל ישר? וגם אחרי שהבאנו על עצמנו את המכה הבאה ושוב מצאנו את עצמנו ניצבים אל מול רחובות ריקים, האם התקדמנו יחד עם זאת בהבנת המצב?
בכל מקרה אחר, כולנו מבינים היטב שעלינו להיאבק לא עם התסמינים של מחלה כלשהי, אלא עם המחלה עצמה, עם שורש הבעיה. ובדיוק כך עלינו להתייחס גם לנגיף הקורונה. עלינו להבין שהנגיף הוא תסמין חיצוני בלבד. הוא הביטוי והתוצאה של הקשר ההרוס בין בני האדם. קשר שגורם להפצת מזיקים ורעלים בינינו וחוסם את כל הדברים החיוביים והמועילים. בואו נבין סוף סוף מהי המחלה האמיתית שאותה עלינו לרפא.
גם על כך כתבתי כבר ביוני: "מדוע אנו מתמקדים במאבק בנגיף הקורונה עצמו ולא רוצים לרדת לעומק העניין? למה אנחנו מוכנים להמשיך ולהשקיע את כל מה שיש לנו באגו? אם נמשיך בגישה זו צפוים לנו עוד ניסיונות קשים וכואבים הרבה יותר מהנגיף. מערכת הטבע הכללית שאנחנו קיימים בה לא תרפה מאיתנו, ובסופו של דבר, בכל זאת נאלץ לקבל את דרישותיה. אז למה לא לעשות זאת כבר עכשיו?".
ההתמודדות שלנו היא לא מול הנגיף, אלא מול חוקי ההתפתחות של האנושות. המגפה הנוכחית היא אירוע שמגיע ממערכת הטבע הכללית, זו דחיפה לשינוי איכותי, להתבגרות. השלב הזה טמון בתוכנית הכללית של התפתחותנו ואין מנוס ממנו, חוקי הטבע בלתי ניתנים לשינוי. וזה מה שמפחיד אותי: הביטחון העיוור שלנו שאנחנו נמצאים מעל חוקי הטבע.
תארו לעצמכם את התמונה הבאה
הרכבת דוהרת לתהום. כדי להינצל, קודם כול צריך ללחוץ על הבלמים. הנוסעים בקרונות מביטים מהחלון ולא רואים מה נמצא לפניהם. ואלו שבקרונות הקדמיים נאבקים ביניהם מי יספיק לנהוג בקטר, רגע לפני שתתרסק לתהום.
זוהי מדינת ישראל של שנת 2020. או של שנת 5781. ומה ההבדל בעצם? ספירת השנים השתנתה, אבל אנחנו נשארנו כשהיינו.
כדי לא לצנוח לתהום, עלינו לצאת מהרכבת האבודה הזו, לרדת מפסגת האדישות, להתעלות מעל האגואיזם הגס שלנו, להפסיק את היחסים האינטרסנטיים שלנו זה עם זה ולסדר את מערכות היחסים המקלוקלות שלנו. אנחנו מדביקים זה את זה בנגיף משום שפשוט לא אכפת לנו אחד מהשני. זאת הבעיה האמיתית. כל עוד כל אחד מאיתנו רואה סביבו זרים בלבד, כאלו שלא אכפת לו מהם, אז אנחנו ממשיכים להדביק זה את זה בווירוסים שליליים, ובסופו של דבר ניפול לתהום. כשכל אחד מאיתנו ילמד להסתכל אחרת על הסובבים אותו, לחשוב עליהם בצורה חיובית, לדאוג להם, אז כל המערכת הכללית שבה אנחנו קיימים תתחיל להבריא.
ואז כבר נעלה על "רכבת" אחרת לחלוטין. הרכבת הנוכחית שלנו מיצתה את עצמה.
בואו נתעורר
היום מכריחים אותנו לשבת בבתים ואנחנו מתנגדים. כי אנחנו הרי "חייבים" לצאת לפאב, למסעדה, להתארח אצל חברים, לצאת לחופשה, לחתונה, לתפילה, להפגנה ולעוד מקומות רבים אחרים. "לדאוג לאחרים זו פשוט שטות", זה מה שבאמת מדבר בליבו של אדם. ואפילו אם מישהו כבר מבין מבחינה הגיונית, שלדאוג לזולת זה הדבר הנכון לעשות, עדיין אי-אפשר לכפות על הלב להרגיש את מה שהשכל כבר קלט.
זו הסיבה שאנשים אינם מסכימים להגבלות, שאנחנו נמצאים במצב ש"איש הישר בעיניו יעשה" וכולם חושבים שהצדק איתם. יש בינינו ים של גאווה רקובה, קטנה או גדולה, נסתרת או גלויה. אנחנו לא מסכימים לשמוע לאיש ולא ללמוד משום דבר. כל אחד חושב שהוא יודע הכול. לאחרונה נשאלתי אם אני מצפה לדוגמה אישית מצד הפוליטיקאים. התשובה היא שאני לא מצפה מהם לשום דבר. אני פונה לציבור הרחב, לכולנו. השינוי ביחסים בינינו – זו העבודה של כולנו.
אנחנו חייבים להכיר בבעיה האמיתית שלנו, במהות האמיתית שלנו. אנחנו חייבים להביט לאמת בעיניים, לקבוע את האבחנה הנכונה למצבנו ולהתחיל טיפול. עד עכשיו עסקנו רק בטיפול חיצוני, ב"הורדת חום", אבל ודאי שזה לא יפתור את הבעיה, כי המחלה האמיתית ממשיכה לקנן בתוכנו בדמות אגו נפוח, יצר הרע, "נחש". נחש שהופך אותנו לזרים זה לזה, לאויבים, ל"מדינת חירשים".
הגענו להזדהות כל כך גדולה עם הנחש הזה עד שאנחנו כבר לא שמים לב כיצד הוא רודה בנו – דוחף אותנו לקיים את האינטרסים שלו, שהם כלל לא האינטרסים שלנו. תחת שליטתו, בלי לחשוב פעמיים, אנחנו מציבים את עצמנו בסכנת הדבקה, את הקרובים שלנו ובעצם כל אחד שנקרה בדרכנו – ובכך עוד מרגישים סיפוק, מרגישים צודקים, מרגישים שאנחנו "עומדים על שלנו". והאמת היא שאין כאן שום דבר חדש, אלא הנגיף רק חושף בפנינו את הטבע האמיתי שלנו, מגלה אותו בפנינו. ואומר: "תסתכלו טוב-טוב מי אתם. וכדאי שתיבהלו ותתחילו לפעול".
לכן, המסקנה היא שהמחלה הזו הגיעה במטרה להעיר אותנו. בלי צרות כאלו, היצר הרע ימשיך לנהל את ההצגה ולשחק בנו כרצונו. היינו יכולים להמשיך ולדהור הלאה במלוא הקיטור, אבל המגפה האטה את הקצב, רעש גלגלי הרכבת כבר לא מחריש אוזניים, המקצב הואט ובהפוגות שנוצרו אנחנו יכולים להבחין בו – בנחש שזורע פירוד ומחלוקת ודורש קורבנות. הגיע הזמן כבר לתפוס את הנבל בזנב. נוכל לצאת משליטתו רק יחד ולאחר שנבין עם מי יש לנו עסק.
אנחנו בפתחו של חודש אוקטובר. והנה התחזית שלי לעתיד: לקראת החורף כבר לא נעסוק בסגירת עסקי תרבות פנאי וספורט, אלא נתחיל להיתקל בבעיות לספק לעצמנו את הדברים הבסיסיים ההכרחיים לקיום. ובאביב כבר נעבור להתקיים מהיד לפה. ולא בגלל הנגיף, אלא בגללנו עצמנו.
אני לא נביא. אני שופט ומעריך את המצב לפי המגמות שאני מזהה. עם זאת, הדין לא נחרץ, זהו לא גורל בלתי נמנע. אנחנו בהחלט יכולים לשנות את הכול, במידה ונרד מהרכבת שדוהרת לתהום.
манимен займ онлайнмоментальный займ на кивизайм денег тюмень