פייסבוק חוגגת יום הולדת 14. הרשת החברתית הפופולרית בעולם, שהביאה מיליארדי גולשים לחשוף כל שבב מידע על עצמם בכל רגע נתון, חוגגת נעורים מחודשים. אנחנו לעומתה חוגגים את סוף עידן הפרטיות ותחילתו של עידן הכלליות.
תמונה: רויטרס
ככל שפייסבוק מתבגרת היא שולחת זרועותיה לכל עבר: כפי שהשמועות רוחשות, היא הייתה מעורבת בבחירות לנשיאות ארצות הברית, הדליפה מסמכים פוגעניים, שיתפה מידע ללא הסכמה בין משתמשי וואטסאפ ופייסבוק, ואף צותתה למשתמשיה בישראל.
פייסבוק אינה אשמה בלעדית אלא כולנו שותפים למחדל. מהרגע שהפכנו ל"נרקומנים" של טכנולוגיה, כולנו נמצאים במעקב תמידי. הפרטים שלנו חשופים במרחב הווירטואלי, במאגר הביומטרי ואצל המשווקים תאבי הבצע שברשתות החברתיות. הכול נרשם, מצולם ומתועד.
אבל בעצם מה כבר יש לנו להסתיר? ממי וממה אנחנו מתביישים?
הרגשת הבושה מאפיינת אותנו באופן טבעי עוד מילדוּת, אגב היא שכיחה בקרב בנות יותר מבנים. אומנם כשאנו גדלים הרגשה זו חולפת במקצת, אך מתגברת שוב בגיל הנעורים. הרגשת הבושה מעוררת בנו אי-נעימות וחוסר ביטחון, וכדי לכסותה אנו מתמרנים בין שלל התנהגויות שמפגינות התנשאות וגאווה, לכאורה. הפחד שמא נספוג עלבון, שנינזק או שניפגע – מעורר את האגו לזקוף ראש, גורם לו לחוש עליונות על האחרים, אחרת האדם מרגיש חסר זכות קיום.
העובדה שהטבע האגואיסטי שלנו מדרבן אותנו להתעלות מעל לזולת ידועה זה מכבר לפסיכולוגים וגם לנו – זו מנת חלקנו בחיים ואנו חווים אותה מדי יום על בשרנו. אולם ידיעה זו, כמו גם הניסיון שנצבור, מבגרות ועד זקנה, אינם מסייעים לנו במאומה. למדנו לגדל עור של פיל, הפנמנו כי זהו טבענו ופיתחנו אדישות למצב. התרומה היחידה של ניסיון החיים היא הרגישות שפיתחנו להבין ולהתחשב יותר במה שילדינו חווים.
אנחנו מתבוננים מן הצד על ילדינו ונכדינו ורואים שהם לכודים בלחצים פנימיים אדירים, במאבק תמידי עם האגו. מזור לכך ימצאו בטלוויזיה וברשתות החברתיות, שם יחפשו מודלים לחיקוי כיצד להיראות יפים בעיני חבריהם – להיות מלכת הכיתה או הגבר שבגברים. אולם בקצה הפיד גדולי הנוכלים טומנים להם פח, ובקלות מפילים אותם ברשת האינטרסים המגוונת שלהם. למרבה הצער, השפעתה של הרשת על הילדים מחלחלת גם למסגרות החינוך וזורעת הרס רב: גורמת לתגרות, למאבקי שליטה ולמשחקי גאווה. ההורים ואנשי החינוך עומדים חסרי אונים לנוכח המצב, אבל איזו ברירה יש בידם?
ההתמודדות עם הבעיה הכואבת אינה בהגבלת הרשת כלל, אלא באימוץ גישה אחרת: חינוך האדם. האגו שבאדם – השד הקטן שמדרבן אותנו לנצל את הזולת ולהתפתח על חשבונו – הוא כוח טבעי. כל שעלינו לעשות הוא ללמוד כיצד לעבוד עם האגו באופן משכיל. תחילה יש לספק סביבה חינוכית שתסייע לכל אדם להפריד מוץ מתבן: לאתר את האגו שלו – את הכוח השלילי, השונא והמסית – ולהגדירו כאויב מספר אחת. בשלב הבא, תוך לימוד והסברה, לחנך כיצד לרסן את האגו ולהשתמש בו לתועלתנו.
חינוך נכון יוביל אותנו לכבד איש את רעהו. לא לרמוס את האחר, אלא את היצר האגואיסטי שבנו. לא לגנוב, לסחוט או לנצל את הזולת, אלא לחלוק עמו ולשתפו. בניית חברה נכונה, סביבה טובה, מערכת חינוך שתפעל בכל מקום: בגני הילדים, בבתי הספר, במקומות העבודה, בתא המשפחתי, בצבא ובכלי התקשורת – היא מערכת שתטפל ותתמוך באדם, תעזור לו לאבחן את היצר האגואיסטי כשלילי, ובתוך כך לטפח את הכוח החיובי, את דמות האדם שבו. כך יזכה האדם, בכל שלב בחייו, לעצה מכַוונת באיזון עולמו הפנימי באופן נכון.
כשמתאזנות הנטיות הרעות שבאדם עם הנטיות הטובות שנוצרות מהתקשרות נכונה עם הסביבה הטובה, נפרשת בפני האדם דרך סלולה לחיים נצחיים ושלמים. הטבע מתגלה בתוכו במלוא הווייתו, והוא מקבל תשובה לשאלה שמלווה אותו למן ילדותו: לשם מה אני חי? אז האדם זוכה למשמעות בחיים, לסיפוק פנימי, לרוגע ולשלווה. יתרה מזאת, בין שני הכוחות, השלילי והחיובי, מתגלה כוח שלישי, כוח חדש שהאדם לא הרגיש בו קודם – כוח עליון שמנהל את שני הכוחות יחד.
אדם מאוזן ניכר בשליטתו העצמית על חייו, הן על הטוב והן על הרע. במצב זה גם ה"נחשים" הגדולים שאורבים לו, האנשים האגואיסטים בעלי האינטרס, אינם מהווים איום ומכשול. אדם מאוזן הוא אדם מחוסן. הוא מוגן מפני כל נזק ופגיעה. כי אז מתברר לו ומורגש בו היטב הכלל הידוע: "כל הפוסל – במומו פוסל". כל מי שנראו בעיניו כבעלי אינטרס הם למעשה השתקפות שלו עצמו. אלא שכעת, כשהוא מביט בפיקחון עיניים על שני הכוחות, מנטרל את הרע ובונה עליו טוב ומכסה את הפשעים באהבה, הוא סוף סוף רואה עולם רב-ממדי, עולם יפה, נאור ומושלם.
לכן, עם תום עידן הפרטיות, עלינו להגדיר מחדש את המושגים. אומנם המידע כבר נאסף ונמכר למטרות שיווקיות, כיאה לטבע האגואיסטי, אך ביכולתנו ליצור שכבת הגנה שתשמור על פרטיותו של הגולש. שום הגבלה או איסור לא יעזרו, אלא רק צעד חינוכי מקיף הוא שיגרום למידע העצום שנפוץ ברשת להיות חסר ערך, או אולי במקרה הטוב, יגרום לבעלי האינטרס לעשות בו שימוש מושכל לבניית חברה טובה יותר.
עד שנקים מערכות חינוך דוגמת אלה שיחדירו באדם התנהגות נכונה – אם מתוך הכרת מצבו והצורך שלו בתהליך של שינוי, ואם מתוך צרות מתגברות שיחייבו אותו לפעול לבניית מערכת כזאת – אין ממה להתבייש. אין מה להסתיר ולשמור בסוד. והיה ומישהו רואה בעצמו צדדים מכוערים, נֹאמר לו: לך לאומן אשר עשה אותך כך. הבושה היחידה שצריכה להיות מורגשת בנו היא חוסר גילוי הטבע האגואיסטי שלנו כשורש כל הרע – וכנגדו חיזוק המאמצים להתקשרות לסביבה טובה שתסייע באיזונו. בחברה מתוקנת, בעידן הכלליות, כולם יהיו פתוחים זה עם זה, כולם יחשפו את הצד המכוער שלהם ואת סודותיהם הכמוסים, ובערבות הדדית יסייעו זה לזה לגלות את הצד היפה שנסתר בהם.
אנו תקווה שפייסבוק תבין את ייעודה ככלי תקשורת מוביל ותסייע לנו להרכיב רשת חברתית חיובית בינינו, ולא תפיל ברשת את אלה שהיא מעוניינת להרוויח על חשבונם. עד אז, מזל טוב!