שנת 2021 לימדה אותנו הרבה מאוד ברמת היחסים הבינלאומיים. היא לימדה למשל את רוסיה, סין, ארה"ב, בריטניה, הודו ועוד מספר מדינות חזקות, שעליהן להסדיר את היחסים ביניהן, אחרת מהר מאוד נידרדר למלחמות קשות והחיים יהיו בלתי נסבלים. למרות שיעור ההפנמה, עדיין ישנו פער בין מגמת הממשלות שפועלות לטובת ארצן בלבד לבין מגמת הטבע האינטגרלי שפועל לטובת כולם. אך בכל זאת, עצם ההכרה במצב וההתחשבות עם הטבע כגורם משמעותי נוסף בחיים, הן שמרשימות אותי וגורמות לי להעריך את השנה האזרחית החולפת.
בכל הנוגע למדינת ישראל המצב הפוך לחלוטין. אני לא חושב שהיינו תלמידים טובים – לא העם ולא ההנהגה. לא למדנו כמו שצריך את השיעורים שקיבלנו כדי להשתפר לקראת שנת הלימודים החדשה, ולכן נצטרך להישאר כיתה, ואולי יותר, עד שנלמד איך עלינו להתנהג ביחס למה שהכוח העליון של הטבע מצפה מאיתנו כחלק מתוכנית הבריאה הנצחית שלו. הציפייה, או יותר נכון הדרישה מעם ישראל, היא להיות "אור לגויים": קבוצה אידיאולוגית הפועלת במגמה להתחבר ללב אחד מעל כל הניגודים שבה, והופכת למעצמה רוחנית שתתווה לאנושות את הדרך לאיזון עם הטבע הסובב באמצעות שיטת החיבור של חכמת הקבלה.
לצערי, אנחנו עדיין מבולבלים, לא מבינים מי הם החברים שלנו ומי הם האויבים שלנו מבית, והשנה החולפת הצביעה ביתר שאת על גופים נוספים שחולמים על כך שישראל תחדל להתקיים. גישתם שמערערת על זכות קיומה של מדינת ישראל מחלחלת להרבה מוסדות, ומרככת את הדרישות שלנו מאויבי העם.
אם האנושות למדה במקצת מהאירועים שקרו לה בשנת 2021, והמתיחויות בין המדינות דוחפות אותן לשביתות נשק, להסכמי שלום ולהסכמי סחר, אז ישראל לעומתן לא למדה דבר. היא רק ממשיכה ליצור בלאגן בהתנהלות של "שוק" שממילא נהוג בה.
שורש ההבדל בין התפתחות ישראל להתפתחות העולם נובע מהשביל השונה שנועד להם. העולם צועד על שביל שבו החוקים של הכלכלה, החברה, הפוליטיקה ועוד, מתבססים על דחף טבעי לחיות טוב, ועל כן לומד לכייל את עצמו כדי להצליח ולהרוויח יותר.
ישראל לעומת העולם, צריכה להתפתח על שביל רוחני: לכיוון חיבור הדדי מוצלח בין אנשיה, ומתוכם לחיבור עם כל העולם. אבל אנחנו עדיין משוטטים חסרי זהות על האדמה שניתנה לנו מחדש אך ורק כדי לתקן את היחסים בינינו, אדמה שנועדה להיות מפעל רוחני ורעיוני לחיבור לבבות, דגם חברתי מושלם שאליו יצטרפו עוד ועוד עמים. במקום לפסוע על השביל שפילסו אבות האומה הישראלית, אנחנו מעדיפים להתעלם מתוואי הדרך, ולסטות ממנה אל השביל שנועד לעולם. הטבע העקשן שלנו, האגו קשה העורף, לא נותן לנו להתחבר בינינו, ובמקום ללמוד איך להתעלות עליו, אנחנו בוחרים בדרך הקלה שלא שייכת לנו.
ככל שאנחנו מתרחקים נפשית זה מזה, אנחנו גורמים לרוח בינינו לדעוך, וכך שוב אנחנו מידרדרים לשנאת חינם ומתקרבים לדרך ההרסנית שבה פעלו היהודים לפני אלפיים שנה, כשהזמינו עלינו את השונאים שלנו שכבשו בקלות את הארץ, החריבו את הבית ושלחו אותנו לסבול בגלות.
צריכים לשוב לדבריו של המקובל בעל הסולם כדי להיזכר בתפקידנו: "אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ולתרבות ישראל, הרי גם הגופים שבויים תחת הכוחות הנוכרים. ומבחינה זו נמצאת עוד הארץ בידי הנוכרים… ואין שום הפרש בין נימוסי הארץ עתה, מכפי שהייתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן בעבודת ה', ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה" ("מאמר לסיום הזוהר"). במילים אחרות, כל עוד אנחנו רועים בשדות זרים, אנחנו הולכים ומידרדרים.
שנת 2022 יכולה להיראות אחרת לחלוטין אם רק נחליט לקבל על עצמנו להיות דוגמה לכל העמים; אם נקיים את החוקים הרוחניים השייכים ומותאמים לגזרת העם שלנו כמו בגד מושלם.