עשרים וחמש שנים עברו מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין, רצח שקרע את החברה לגזרים והפצעים עדיין לא מגלידים. שכבת הקיצוניים מימין ומשמאל מתעבה, ריח מפחיד מתפשט באוויר הרחוב, כאילו זה עניין של זמן עד שיבוא חס ושלום הרצח הפוליטי הבא שעלול לפגוע במנהיג או במפגין. כואב, אבל לא מפתיע.
אם אין טיפול בבעיית הקיטוב המתמשכת והאיומה בחברה, אי-אפשר לצפות שהיא תתפוגג מאליה. לאחר הרצח לא התכנסו המנהיגים ולא נעצר העם לדיון דחוף בשאלה איך הגענו לזה ולמה, איך נמנע את ההתלקחות הבאה. לא דובר על כך שהקיטוב והשנאה הם אויבי העם שהפילו וממשיכים להפיל אותנו דור אחרי דור אחרי דור.
חייבים לקשר בין הפלגים בעם. זאת ההצלה היחידה שלנו. בינתיים אנחנו "מחנכים" את עצמנו באופן קבוע לקיצוניות הולכת וגדלה. נקווה מאוד שזה לא ייגמר בפיצוץ גדול ומר, ובכל זאת נעשה בקרוב חשבון נכון.
החשבון צריך להוביל להחלטה פשוטה: אי-אפשר להמשיך כך! זהו. חייב לבוא בינינו פיוס, צריך להיות חיבור בין כל הפלגים ועל המנהיגים לקחת עליו אחריות. על בסיס מה יכול לבוא בינינו פיוס? על בסיס העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה". יש אלף פשעים, אלף דרכים לשנוא – ורק אהבה יכולה לכפר ולכסות על כולם.
מאיפה נביא אהבה? מלמעלה. מה הכוונה מלמעלה? מכוח עליון. אין אהבה בעולם שלנו, לא יכולה להיות. רק שנאה קיימת בעולם הזה, רק דחייה ופירוד ויצר מסית לריב. לכן אנחנו צריכים לעצור, להתחנך לזה, לדעת למשוך, להעיר ולעורר את האהבה, עד שתשרה בינינו.
אהבה אינה מתפתחת באופן טבעי. היא עניין שצריך ללמוד, ממש מאפס. ראשית לדעת בשביל מה אנחנו קיימים מלכתחילה – להביא חיבור ואיחוד לכל העולם. להבין שאהבת הזולת היא הדת היהודית האמיתית, שכל התורה לא מדברת אלא על איך לכונן יחסים חיוביים בין בני אדם.
לחזור וללמוד שלפני אלפיים שנה הגענו לחורבן גמור, יצאנו לגלות בדיוק בשל אותה סיבה. התנתקנו מהשורשים שלנו, אטמנו אוזניים לרבי עקיבא שניסה בכל הכוח למנוע את הנפילה וזעק "ואהבת לרעך כמוך". הוא היה החכם האחרון באותו הדור, ממנו נמשכה אלינו כל התורה. אז איפה האהבה, איפה "ואהבת לרעך כמוך"? אותה צריך לחפש.
היום אנחנו לא יודעים להיות יהודים. שכחנו. נפלנו מאותה רמה של חיבור, איבדנו לגמרי את ההסתכלות הנכונה על הטבע, על הכוח העליון, על עצמנו ועל מי אנחנו צריכים להיות. עברנו שבירה ומאז לא קמנו מחדש, לא אספנו את עצמנו שוב לעם שתורתו אהבה.
במקום שכל אחד יצעק ויחשוב שהוא מבין מה צריך להיות ושבהכרח השני טועה, אנחנו צריכים להבין שאף אחד לא מבין איך לחבר בין כולם. הידיעה הזאת תחייב אותנו לחפש איך עושים בינינו שלום – שישלוף אותנו מהריסות החורבן, וימנע את הרצח הבא. עדיין לא מאוחר.