החודש אישרה הממשלה את ההצעה להעלות את גיל הפרישה לנשים. גיל הפרישה, כיום 62, יועלה בהדרגה לגיל 65 במהלך השנים הבאות. הסיבה לכך נעוצה בעלייה בתוחלת החיים. זו מקטינה את קצבת הפנסיה, שצריכה להספיק ליותר שנים. בנוסף, נטל קצבת הזקנה המשולמת על ידי ביטוח לאומי נופל כמעמסה על משלמי המיסים הצעירים.
אומנם נשים מאריכות ימים יותר מגברים ומצבן הבריאותי מאפשר להן לעבוד עד גיל מבוגר, אך השאלה מהי התועלת בצעד הזה ומי מרוויח ממנו. איך שלא נביט על שוק העבודה, בסופו של יום העשירים מתעשרים על חשבון מעמד הביניים והמעמד הנמוך, המשועבדים להם עד בלי די. אז אנחנו נעבוד יותר, נטרח יותר, נעמוד בפקקים, נקדיש עוד ועוד שנים למרוץ העכברים, הכול כדי להניע את המערכת הכלכלית ולפרנס את אלה העומדים בראשה וקוצרים את פירות עמלנו.
עלינו לשאול את עצמנו האם זהו צעד הכרחי? האם משרות הנשים באמת נחוצות בכל מקום ומקום? היכן מורגשת התוצרת, התוצאה מיגיעתן? ובכלל, איך ייתכן שלמרות התפתחות הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, אנחנו זקוקים ליותר ידיים עובדות משנה לשנה במקום לצמצם את כוח האדם?
הרי לצעד כזה יש מחיר, ומי שישלם אותו וייפגע ישירות הם הילדים. כיום משפחות רבות נהנות מתמיכה ועזרה מצד הסבתות, בעיקר כששני ההורים נאלצים לעבוד שעות רבות. כעת לא רק האימא תעבוד הרבה, אלא גם הסבתא שמילאה במקצת את מקומה ופיצתה על חסרונה ביחס החם והאוהב השמור לסבתות.
לשמחתי, איני חבר ממשלה, אך אם הדבר היה תלוי בי, הייתי פועל בדיוק במגמה הפוכה ומוריד בהדרגה את גיל הפרישה לנשים, כך שיוכלו לצאת לפנסיה מוקדמת ולתרום את חלקן החשוב בגידול הנכדים והדור הבא. בכלל, אני סבור כי נשים צריכות לעבוד לפרקים.
לדוגמה, בשנים הראשונות והתובעניות של גידול ילדים צעירים, האישה אינה צריכה לעבוד כלל. כיום אימהות לפעוטות נאלצות להיקרע בין הבית והמשפחה לבין העבודה והקריירה, והן נמצאות תחת מכבש לחצים בלתי אפשרי.
עד לפני כמאה שנה או יותר, נשים היו בבית. אין בכך שום גנאי. שילוב הנשים בשוק העבודה הוא המצאה מודרנית שמקורה לא באג'נדה של שוויון זכויות אלא במציאות עגומה שבה נשות המעמד הנמוך שסבלו מעוני נאלצו לעקור עצמן מהבית ולעזור בפרנסת המשפחה. ושוב, היו מי שהריחו את הפוטנציאל הכלכלי של יכולת הבזבוז בבית עם שתי משכורות במקום אחת.
באמצעות מעטפת יפה של קידום מעמד האישה שתשווה למהלך נופך אידיאולוגי, עודדו את הנשים לצאת לעבוד ולזנוח את תפקידן הטבעי כאימהות, מחנכות ומעצבות את פני הדור הבא.
אף על פי שהיום התרחקנו מאוד מטבענו המקורי, אישה מטבעה היא היא הבית, ולכן דווקא מתוך המסגרת הזאת היא יכולה להתפתח ולממש את עצמה. כיום אישה יכולה להישאר בבית ויחד עם זה ללמוד, לרכוש השכלה, להתפתח, לעבוד ולהיות קשורה ומשפיעה בחברה, תוך איזון ושמירה על התא המשפחתי.
בחברה מתוקנת מרבית הנשים יבלו זמן רב יותר בבית, וכל החברה תצא נשכרת מכך. נשים הן עמוד התווך לא רק של הבית והמשפחה אלא של כלל החברה. הן הכוח שמוליד, מחנך, מעניק יציבות ויוצר את המחר באמצעות חינוך הילדים.
נשים יקרות, אני מאחל לכן מקרב לב לחיות בנחת ובבריאות, ליהנות מהילדים ומהנכדים ולהוביל את העולם לעבר עתיד טוב יותר למען כולנו.