בעשרות השנים הראשונות של המדינה, הפשע המאורגן בישראל לא היה עניין ידוע ומדובר. רק מסוף שנות התשעים, כאשר חיסול החשבונות זלג לרחוב והתחיל לפגוע באזרחים, החל העם להרגיש בו והתקשורת התחילה לדווח עליו יותר.
היום הפשע הוא חלק בלתי נפרד מהמדינה, מהממשלה ומהחברה. הוא טבוע בכל תחום, אבל אני לא חושב שיש יכולת להיאבק בפשע אם לא מחנכים את כלל החברה להתפתחות נכונה. אי-אפשר לדרוש מאדם שהפך לפושע באמצע שנות חייו שיהיה אדם טוב ומועיל לחברה, אם לא גידלנו אותו מראש להיות כזה.
לכן הדין וחשבון שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו על הפשיעה המתגברת, הוא לגבי מידת הדאגה שלנו לעצב נכון את החברה. האם אנחנו מחנכים את עצמנו לא לפגוע בזולת מתוך פחד מעונש, או משום שלחיות בהתחשבות איש עם רעהו זה ערך נעלה?
המציאות מראה שחוקים נוקשים לא יעילים נגד יצר הרע שעומד בבסיס הפשיעה, ולא גורמים לו להתיישר. באף מקום בעולם, בשום מדינה או משטר, לא נמצא דוגמה המעידה על כך שחוקים נוקשים מחנכים את העם או מובילים לבניית חברה טובה יותר. פחד לא מועיל.
גם האופי שטבוע בנו מלידה וגורם לנו לייחס ערך רב לחיי אדם, לא מבטיח שלא ניגרר להזיק לאחר ואפילו למעשה רצח. האופי הזה נובע מתוך הטבע, ובדומה לאהבת הורה לילדיו שהיא אינסטינקטיבית, אין בו התעלות מתוך מודעות ובחירה, ולכן הוא לא מעניק חסינות מיצר הרע.
זו הסיבה שחינוך זו הדרך היחידה להיאבק בפשע. חינוך טוב יכול להכיר לאדם את טבעו ויצריו, לעזור לו לפתח נגדם חוש הרגשת הזולת, עד כדי כך שיראה באנשים סביבו איברים מגופו עצמו, ומתוך כך לא יהיה מסוגל לפגוע בהם גם אם ישלמו לו. זה חינוך שכל אחד צריך, לא רק מי שעוסק בפשע כמקצוע.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא החוק היחידי שאנחנו חייבים לקיים, להתקין ולעדכן בתוך החברה. ולפני שניישם את הכלל הזה לא יקרה לנו שום דבר טוב.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "