א' צריך להתקשר לעוד לקוח למכור לו את מוצר הבית. בזמן שהוא מסדר לעצמו את המחשבות ומתכונן להיות הכי משכנע שיש, הוא שומע את הבוס מעבר לקיר מוכר לאישה שנשמעת בגילה של אימו מוצר שהיא ממש לא צריכה.
כשהבוס מסיים הוא מציץ לחדרו של א' ואומר, "ככה עושים את זה הגדולים"; קורץ לו וחוזר למכור לעוד לקוח מה שהוא לא צריך. במקום להתקשר ללקוח הבא, א' יוצא להפסקת סיגריה במרפסת.
אם מנהלי עבודה מעודדים את העובדים שלהם למעשים לא ישרים, העיקר שיסחטו כמה שיותר רווחים מהלקוחות, סופם של המעבידים שהעובדים יקומו נגדם וירמו דווקא אותם. הרי הרבה יותר קל לעבוד על המעביד מאשר על הלקוחות, כי הלקוחות יעלו עליך ולא יקנו ממך, אבל את הבוס אפשר לרמות בלי שיגלה.
אם מראש הייתה אווירה חיובית בארגון, שאנחנו לא משקרים, לא מרמים, אלא מתנהגים בצורה ישרה, אז היחסים האלה היו מורגשים אצל הקונים ומתבטאים במכירות. כולם היו מרוויחים באווירה כזאת.
אבל זה לא קורה. האגואיזם העצום שהתפתח בנו הוא קצר רואי, והוא לא מסוגל למקד מבט אל מחוץ לטווח הרצונות שלו, אלא אם הדבר מועיל לו.
אז יש שפותחים עסקים ואומרים, "אני לא אהיה כזה, אני אבנה עסק הוגן!". אבל גם להם זה לא הולך. האגו גדל וכעבור זמן מה המעסיק נופל לשקרים לבנים, להטיות קלות על חשבון הלקוח.
אם בהתחלה להיות כן וישר נראה פשוט, אז לאחר שהעסק גדל קצת ויש אפשרויות להתרחב, זה כבר קשה יותר, שלא לומר כמעט בלתי אפשרי. הקפיטליסטים חשבו שהם מצאו לזה תרופה שנקראת תחרות חופשית, ובכל זאת המחלה מתגברת, השחיתות נשארת, ובסוף הלקוחות מרומים.
לצאת מהלופ של האגו אפשר אם נכיר ברע ונרגיש שאנחנו עובדים על עצמנו עם כל משחקי הגניבות האלה. גם זה עסק לא פשוט, ולשם כך דרוש יזם רציני שיהיה מעוניין לעסוק בעיקר בפיתוח האנושות.
הוא צריך לפתח באדם את היכולת לראות מעבר לעצמו, לגלות לו שמעבר לסנוורי האגו כולנו מחוברים כאיש אחד, קשורים כאנושות אחת זה לזה ואל שאר חלקי הטבע. מי שרואה את התלות ההדדית ההדוקה, את העובדה שכאשר הוא גונב מהאחר הוא למעשה גונב מעצמו, כבר לא ירצה לרמות ולגנוב.