יש סיבה לדיבורים על אחרית הימים שכה נפוצים בימינו. האיום של הפיכת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה למלחמה גרעינית, תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה שהפכה למוקד הסכסוך, המתיחות הגוברת בין סין לטייוואן על רקע המעורבות הפעילה של ארה"ב, האיום הקבוע של צפון קוריאה להשתמש בנשק גרעיני – כל אלה ועוד נותנים את התחושה המדאיגה שהעולם נמצא על סף אסון.
ישנם תהליכים פחות איומים, אבל עדיין כואבים מאוד. האינפלציה מזנקת בארה"ב ובאירופה, מלווה במיתון עמוק, והאקלים האלים הבלתי יציב רק מחמיר את המצב.
המשברים האלה מתרחשים במקביל כי אנחנו באמת על קו הגבול. אנחנו צועדים לעידן חדש שבו אורח החיים הקודם כבר לא רלוונטי. אנחנו עוברים מעידן אגואיסטי לעידן אלטרואיסטי, עידן של חיבור שלם ותלותי בפן החיובי. עידן שבו מחשבות אגואיסטיות, לא כל שכן מעשים אגואיסטיים, יהיו בלתי נסבלים.
עם הכניסה לעידן החדש, "הדור האחרון" כפי שהוא מכונה בפי חכמי הקבלה, נצטרך ללמוד להתחשב אחד בשני באופן הדדי, ולרקום יחסים חדשים המושתתים על אכפתיות והתחשבות. לא נוכל יותר לזנוח את טובת הזולת, שכן חוסר דאגה לאחרים בעולם גלובלי משמעו חוסר יכולת לשרוד.
אנחנו מתקרבים לעולם טוב יותר. עולם שבו כולם אחראים ודואגים לכולם, עולם שבו לא נצטרך לטפל בעצמנו כי כולם יעשו זאת עבורנו, כמו שמתאר זאת המקובל בעל הסולם: "בערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' בכל שיעורו ולתת כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא שאוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו" (מאמר "הערבות").
אין לי ספק שהמילים האלה נשמעות מרוחקות, תמימות ואפילו מנותקות מהמציאות היומיומית, ואכן אנחנו עדיין רחוקים מהציור השלם הזה. אבל מהפכות מסוג זה אינן מתרחשות בין-לילה, הן תהליך שאנחנו כבר נמצאים בו. זה כבר ציון דרך מעודד.
אנחנו כבר על קו הגבול. וכשם שמתקרבים אל בקרת הגבולות ומכינים דרכונים ומסמכים, לומדים את המקום החדש, מתחילים להתעניין ולשאול שאלות, כך עלינו להתחיל להכיר את המושגים והחוקים שישלטו בחיינו בעתיד. ככל שנכיר אותם מוקדם יותר ונתחיל לחיות לפיהם, כך המעבר יהיה חלק ומהיר וההתאקלמות תהיה נעימה יותר.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"