"בשעות הצהריים המוקדמות הגיעה הילדה השיכורה הראשונה. היא בכתה וצעקה וקיללה וירקה והקיאה ודפקה את הראש בדפנות המיטה וצמררה מקור", חשפה זהר בר קמה, אחות ותיקה בבית החולים "איכילוב" בפוסט מטלטל שהפך לוויראלי ברשת. מבין שישים אלף הבליינים במסיבת פורים הענקית שהתקיימה בכיכר המדינה בתל אביב בשישי האחרון, היו מי שלקחו את הבילוי רחוק מדי, ביניהם עשרות בני נוער שהפריזו בשתיית אלכוהול. "גם בדרך הביתה ראיתי אותם. את הילדים המשולהבים, השיכורים, מזנקים לכביש בלי להסתכל, מקיאים ומשתינים לכל עבר… מסיבת הפורים בכיכר המדינה הפכה למשתה פריצות של ילדים בני 13", כתבה בר קמה, שהזדעזעה לראותם ספוגי אלכוהול ועל סף עילפון. "מישהו צריך לשאת באחריות".
תמונה: רויטרס
אלא שהאחריות מוטלת עלינו, ההורים. בעידן שבו הכול מושתת על האגואיזם – על טבע שדורש לעצמו כמה שיותר ועל חשבון הזולת, "הקברן של האנושות" כפי שראוי לכנותו; גורם ערמומי שמהתל בנו בקלות, מפתה אותנו להאמין שאי אפשר בלעדיו, מאידך הוא זה שמוביל אותנו לפי התהום – ראוי שנקדיש יותר מחשבה להקניית חינוך לדור הבא.
לפי חכמת הקבלה, האדם – עולם קטן, לכן קל לזהות את התהליכים שעוברים על העולם לפי התפתחות רצון האדם. כשם שהאדם מטפס בסולם הרצונות ומתפתח: תחילה מתעוררים אצלו רצונות לאוכל, מין ומשפחה, בהמשך מתעוררים אצלו כבר רצונות גדולים יותר לכסף, כבוד, שליטה וידע, ולבסוף מתעוררת בו הרגשת ריקנות המאלצת אותו בעל-כורחו להכיר את טבעו ומהותו הרוחנית, זו הדרך שבה מתפתחת האנושות, צעד אחר צעד.
גלי הזעזוע והבעתה ששוטפים אותנו מעת לעת רק מקרבים אותנו לקצה סולם ההתפתחות האנושית – לתובנה שנדרשים כאן חשיבה חדשה ושינוי יסודי בכל המעשים שלנו. אפשר לתת לעוד צרות וייסורים להצמיד אותנו חזק אל הקיר ולהפנים זאת היטב; ואפשר לשקוע בתסכול ובייאוש שלבסוף יובילו אותנו להסכים לכל שינוי. אפשר אך רצוי שלא. ניתן להקדים ולפקוח עיניים, להכיר במסרים הגלויים המועברים לנו דרך פנימיות התורה – ולממש אותם. לימוד נכון יאיר על המצב, יגלה את הזוהמה האנושית שהצטברה ודבקה בחברה העולמית, ובפרט בחברה בישראל. מעט אור שנמשוך למציאות יכיר לנו את הרע, את הטבע האגואיסטי שמהתל בנו יום וליל, את הדחף שבוער בנו לרקוד על דם הזולת. עולם כמנהגו נוהג, חוקי ההתפתחות של טבע האדם והעולם אינם ישתנו בקרוב, אך לנו ניתנה האפשרות לשנות זאת באמצעות גישה שנפתח בינינו, כפי שמלמדת הקבלה.
הפרצה בחומה שאוטמת את ליבנו, היא הדאגה לילדים האהובים שלנו. עבורם אנחנו מוכנים לעשות הכול. לכן, בואו נשתמש באהבה שלנו כלפי היקרים לנו כמנוף לבניית חברה חדשה וליצירת עולם טוב ויפה עבור כולנו. אפשר לזנק על רגל אחת לשלב הראשון ומיד לפעול לפי הכלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה" (תלמוד בבלי).
במקום לסכם את נזקי החיים בפוסט ולייק, בואו נפצח בדיון חברתי בנושא, נעורר שיח שלא ייתן לאיש מרגוע, נעודד הסברה לדור הצעיר – וגם לנו כהורים ומחנכים – ובכך נחסוך מאיתנו כאב וצער רבים. בסופו של דבר, חינוך ודוגמה מעשית לקשרים בריאים בין בני האדם, יחנכו גם אותנו, הדור האבוד.