חמש עשרה שנה של מערכת יחסים עוינת ומורכבת בין טורקיה לישראל הסתיימה אתמול בפגישה היסטורית בין הנשיאים של שתי המדינות, כאשר הנשיא ארדואן הזמין לראשונה את הנשיא הרצוג לבקר בארמונו המפואר באנקרה.
אחרי הטקס הממלכתי של קבלת הפנים המרשימה, השניים נפגשו יחד במטרה לבנות מחדש מערכת יחסים תקינה שנשענת על אמון הדדי בין שתי המדינות.
הייתי רוצה מאוד שהברית החשובה בין ישראל לטורקיה תתקיים ותחזיק מעמד. אומנם קשרים כלכליים בתחומים כמו מסחר, תיירות ועוד, הם יסוד הברית הנוכחית, אבל הם הכי חשובים בימינו. הכלכלה מחזיקה את העולם כולו, קושרת בין מדינות, מלכדת משפחות, גורמת לבני אדם להרגיש תלות הדדית. הקשר הכלכלי הוא היציב והבטוח מכולם, ולא מן הסתם קורא התלמוד "לכו והתפרנסו זה מזה".
בין טורקיה לישראל יש דברים רבים במשותף, כמו העובדה ששתי המדינות נמצאות בתפר בין מזרח למערב. שתיהן גם לא יושבות במקום בטוח בנאט"ו. לכן אם הדף החדש ביחסים יצליח, שתי המדינות יוכלו לסייע זו לזו בבוא העת.
אין להתרגש מהמטען השלילי שהצטבר בעשור האחרון. אם לא היו משקעים בין שתי המדינות היה קשה יותר להתקרב זה לזה. דווקא הסדקים והשברים מצביעים בבירור על המקומות שעל פניהם צריך להתעלות ולהתקרב, לדלג ולהתחבר. כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".
אני מקווה שכך ייעשה, כי בזמננו הכול מתרחש ומשתנה כל כך מהר, כך שגם חלק מהדברים שהיו מבדילים בינינו והתגלו כמקור לסכסוך, כבר לא חשובים היום. גם לא לשכנים שלנו. האמת היא ששתי המדינות לא סוחבות שנאה היסטורית עזה, כך שההתקשרות ביניהן יכולה להיות קלה ומהירה.
יחסים חמים עם טורקיה יסייעו לנו רבות ליצירת קשרים בינלאומיים עם מדינות נוספות. וגם לנו, בתור מדינה קטנה יש הרבה מה לתרום לה, כמו למשל בפיתוח תעשייתי. יש לנו עוצמה מיוחדת שטורקיה מבינה היטב. ולא רק היא מבינה. היינו עדים החודש לקריאה של ישראל נקראה לתווך בין רוסיה ואוקראינה שנמצאות בעיצומה של מלחמה עקובה מדם.
מכיוון שישראל אינה שייכת לאף זרם או כיוון בעולם, לא מחנה או צד במלחמה, יש לה את הכוח להיות באמצע, להציע לכולם מהיחס המיוחד שלה. זה מושך אישים, זה מושך ממשלות להיות איתנו בקשר.
מאז ומעולם היו היהודים שדכנים. לרוב זה היה חלק מהמקצוע שלהם. בכל פעם שנפערה תהום בין שני צדדים מסוכסכים, היהודים היו מצליחים ליישר את ההדורים. ולמה? כי עוד מאוהל אברהם אבינו בבבל העתיקה, כשנעשינו לעם ישראל, החזקנו באידיאולוגיה אחת פשוטה: איחוד מעל הניגודים, שלום בין שני הפכים, התעלות מעל קו ימין וקו שמאל לקו האמצעי. זה בטבע שלנו, וזה מורגש בעולם, לכן אנחנו מתקרבים בהדרגה לקדמת הבמה.
הטורקים מזהים את העתיד הטוב שלנו איתם, את רוח החיבור היהודית שעתידה לצאת מאיתנו, כמו גם את שיתופי הפעולה שבדרך, וכמו שכבר קרה בעבר, הם אומרים בלי מילים את מה שאמר הסולטן הטורקי שקלט לארצו את יהודי ספרד שגורשו: "אני מודה מאוד למלך ספרד, שברוב טיפשותו גירש נתינים טובים כאלה כמו היהודים".