לא היה מי שכתב על פועלו של בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, כמו פרופ' אליעזר שביד, חתן פרס ישראל למחשבת ישראל שהלך הערב לעולמו.
פרופ' שביד ז"ל היה חוקר ענק שניחן ביכולת ראייה חדה וזיהה את הניצוץ הייחודי של הנשמה הגדולה של דורנו, בעל הסולם. וכך הביע את דבריו העמוקים, העוצמתיים והמרשימים בהקדמה שכתב לספרי "הדור האחרון":
"הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, היה מגדולי הפילוסופים האנושיים-יהודיים בזמנו. בקשת האמת לשמה הייתה שליחות-חייו, מטרתה ודרך הגשמתה, לאורה של תורה שזו דרכה. נראה כי משום כך היה ידוע למעטים בלבד.
לא הקושי להבין את עומק רעיונותיו ולא כבדות הביטוי גרמו לכך. להפך – הרב אשלג ניחן בסגולה נדירה של מפענח סודות ומנהיר-עמוקות. דבריו צלולים וברורים, עד שכל קורא משיג בעזרתם את האמת שהוא מראה מתוך שהוא תופס את הלימתה לניסיון חייו.
כפילוסוף חדור תודעת שליחות התאמץ הרב אשלג להיות ידוע לרבים כדי להביא גאולה לעולם, אולם הוא דיבר כאיש יחיד, אדם יהודי היושב בתוך עמו הנדכא והנרדף, סובל, מתייסר עימו ומייחל איתו לגאולתו. הוא פנה היישר אל כל בני עמו כיחידים באשר היו, מעבר למפלגותיהם ובלי תיווך של מפלגה, של תנועה או של אסכולה מסוימת. שייכותו לקהילה יהודית מסוימת לא עשתה אותו למייצג האינטרסים של שום ממסד, ועל כן שום ממסד לא עמד מאחוריו.
זה היה אפוא המחיר ששילם הרב אשלג בגין יושרו, פתיחותו, חירות מחשבתו ועוז רוחו.
אך בזכות כל אלה דבריו לא השתעבדו לקוצר הראות של אידאולוגיות ממסדיות בנות זמנן, והם נראים שייכים ומשכנעים כפי שהיו בזמנם, ואולי עוד יותר, כי הרבה ממה שצפה מראש מתקיים בזמננו והסבריו עדיין עומדים בתוקפם ככלי נאות להתמודדות עם אתגרי העתיד של האנושות, של העם היהודי ושל מדינת ישראל".