פרישתה של ארה"ב ממועצת זכויות האדם של האו"ם היא חדשות טובות. למה? כי זהו סמל לתחילת תהליך ההתפוררות של העולם הישן. כפי שאמרה ודייקה שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי במסיבת עיתונאים בוושינגטון: "הארגון צבוע; הוא כמו ביב שופכין השם ללעג את נושא זכויות האדם"
בתמונה: שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי | צילום: רויטרס
ואכן, מאז הוקמה מועצת זכויות האדם בשנת 2006 היא מקפידה לעסוק בעיקר בנושא אחד: מדינת ישראל. מעל חמישים הודעות גינוי התפרסמו נגד ישראל – שהן כמחצית מכלל הודעות הגינוי שהוציאה המועצה לכלל מדינות העולם יחד! במילים אחרות: כל תזוזה קלה של חייל במדינת ישראל ראויה לגינוי יותר מטבח בסוריה או מחנות כפייה בצפון-קוריאה.
כל עוד אין חזון ראוי למועצה – ולאו"ם כולו – אין בו תועלת. איש אינו זקוק למתחם מפואר שבמסדרונותיו רוקחים את הגינוי האנטישמי הבא לפרנסת הצמרת הפוליטית והפיננסית. יתרה מזאת, כל עוד האנושות עצמה לא תדרוש מוסד-על שינהל ויכוון אותה, ארגון זה יישאר לעד בגדר משרד פרסום לכל הרוע העולמי. איזו בעיה חברתית של ממש פתר האו"ם בכל שבעים שנותיו?
העולם עובר תמורות גלובליות אדירות. גבולות הקשר של הקהילה הבינלאומית הולכים ונמתחים, הולכים ומיטשטשים – עיינו ערך מפגשי הפסגה של ה-7G או פגישותיו של נשיא ארה"ב עם מנהיג צפון קוריאה. בכל מרחב, בכל שעה, אפשר להתקשר. אין צורך במקום משותף בכסות פלורליסטית מזויפת.
מתי כן? ביום מן הימים. כאשר התלות ההדדית תלך ותתחזק, ובני העמים ומנהיגי האומות יצטרכו לחיבור חוצה-גבולות ולשיטה טבעית להתקשרות לבבית שתוביל לשינוי יסודי של מערכות הקשרים בכלל תחומי החיים – רק אז יהיה מקום למועצת חכמים, לסנהדרין, לחברת מקובלים עולמית שתנהיג תהליך חינוכי חוצה-גבולות להכרת טבע האדם, טבע העולם וטבע הבריאה האינסופית. עד אז, עד שהלבבות יצטרפו להתקשרויות מאוחדות – אין גם צורך באומות מאוחדות.