בזמן שמנהיגי עולם רבים ייחלו לקבל את פרס נובל לשלום, הכריזה הוועדה באוסלו כי הזוכה לשנת 2020 היא תוכנית המזון העולמית (WFP). על שום מה? על מאמציה להילחם ברעב ברחבי העולם ועל פעילותה נגד השימוש ברעב ככלי נשק במלחמות ובסכסוכים. "המגפה תרמה לעלייה חדה במספר קורבנות הרעב בעולם", כתבה הוועדה. "עד שיהיה חיסון נגד הקורונה, מזון הוא החיסון הטוב ביותר".
אני כבר מזמן הפסקתי לעקוב אחרי מי מקבל פרס ועל מה בדיוק, אבל רואים כי המגמה היא להעניק פרסים לארגונים בינלאומיים ולא לאישים. הרי בקלות המנהיגים שלחצו יד בהסכם השלום בין ישראל ואיחוד האמירויות לדוגמה, יכלו להתהדר במדליה הזהובה. אלא שהמגמה הנוכחית היא להתרחק מפוליטיקה עולמית.
הרבה אישים וארגונים עושים ויעשו, אך לצערי אני לא רואה בעולם אף ארגון או אח"מ שמגיעים לו פרס נובל לשלום. ייתכן שבין השורות ישנו סעיף כזה שמעניק את הפרס למי שמגמתו להביא לחיבור ולשלום בין בני אדם, לפיוס ולאחווה בין עמים, אבל בפועל אני לא רואה בזירה הגלובלית מי ששואף לשלום של ממש – לא בכוונות ובמאמצים, לא בתוצאות ובמעשים.
כאנושות, אנחנו שוב ושוב נכשלים בניסיונות להשכין שלום, למרות כל הרצון הטוב. זאת משום שאיננו מכירים את דרך השלום שנמצאת מעל טבע העולם שלנו, שבו הכול בא בניגוד ובכוח. איננו יודעים מהי השלמה נכונה בין ניגודים, בין תכונות, גישות, נקודות מבט, תפיסות עולם. כל אחד אגואיסט לפי טבעו, ולכן בכל מקום יש מאבקים – בכל פרלמנט, בכל מדינה ובטח שבטח ביחסים הבינלאומיים. אם לא נלמד משהו מהחכמה העליונה, לעולם לא נשיג שלום.
על פי הקבלה, המונח שלום בא מלשון שלמות. שלום זה לא כשאין מלחמה, אלא אם שואפים לשלמות, אז הדרך אליה נקראת דרך השלום. התהליך יכול לכלול חתימה על הסכמים שונים, הבנה והכרה של העבר שלנו ושל המצב הנוכחי, אבל החידוש העיקרי הוא שאנחנו רוצים להתקדם אל המצב השלם, אל חיבור נעלה שבו כל אחד ירגיש שאינו יכול להתקיים ללא השני.
בדרך השלום, הדבר הראשון שיש להפנים הוא שאנחנו אומנם שונים זה מזה, אבל החיים ייתכנו אך ורק בהשלמה בין הפכים. בהתאם לכך, אם רצוננו להגיע לשלום אמיתי, עלינו לשאוף לחבר אלינו את כל ההפכים. לא להשאיר אף אחד כשונא ואויב, אלא לחבר את כולם אלינו ולהפוך אותם לידידים קרובים, לחלק בלתי נפרד מאיתנו. זו הדרך להפוך לחזקים ושלמים, והסוד טמון ב… תורת היהודים.
לא מפתיע ששוב יהודים קוצרים את פרסי הנובל בזה אחר זה, מי ברפואה מי בספרות, אלא שבתת-מודע האנושות לא מצפה לעוד הברקה יוצאת דופן, לעוד פיתוח פורץ דרך, או לשירה שאין לטעות ביופיה. כל הכבוד על פירותיהם ועל תרומתם למדע, לרפואה ולספרות העולמית, אבל ליהודים יש ייעוד שמושרש עמוק בשורשי הבריאה: להיות "אור לגויים" – לשמש לאנושות דוגמה ליחסים מתוקנים של חיבור ואהבת הזולת, של קשר הדדי חיובי, להפגין שלמות, לכסות באהבה על כל הפשעים ולהביא שלום לעולם.