הממשל האמריקאי מתכוון לפתוח מחדש את הקונסוליה הפלסטינית בבירת ישראל. אותה קונסוליה שטראמפ סגר ובכך הכניס לתרדמה את התקווה הפלסטינית לחלוקת ירושלים, וכעת היא מתעוררת לתחייה.
מיום ליום אנחנו מוותרים יותר ויותר על כל דבר. על ירושלים ועל השטחים, על הלאום ועל הכספים, בהסכמים גדולים, בהסכמים קטנים, כל יום עוד קצת מוותרים. מוותרים על עצמנו, על להיות יהודים בארץ ישראל.
אנחנו חוזים בתהליך של התנתקות, של פרידה יהודית מארץ ישראל, והתהליך הזה מתרחש מפני שאנחנו לא מתאימים לארץ, לא מתאימים להיות העם היושב בה, לא מתאימים למהות המדינה שצריכה להתקיים על אדמת ישראל. המצב המצער הזה מתממש במהירות, הוא מכאיב לי מבפנים וכבר אין כוחות לדבר עליו.
אנחנו חושבים שאנחנו עם חזק. שרדנו את השואה והקמנו את המדינה, ניצחנו את האויבים במלחמות על הארץ, לכן גם הפעם לא יאונה לנו רע. זו טעות. אנחנו לא עם חזק – לא רגשית, לא שכלית, לא גופנית. אנחנו צריכים לזכור שהכוח העליון שומר עלינו, שהטבע מכוון אותנו לצלוח מצבים לא נורמליים.
נכון, מה שלא יקרה לנו, אנחנו איכשהו נצא מזה, נעבור גם את זה. אבל לא בזכות מי שאנחנו, עם מפוצל ומפורד, אלא בזכות מי שנועדנו להיות, עם שחי לפי הכלל הגדול בתורה, "ואהבת לרעך כמוך", ובכך מהווה אור לגויים.
אבל הרגשת החולשה שלנו אל מול המציאות המתהווה בארץ לא תגרום לנו לגייס כוחות ולקום לתחייה. בתיאוריה זה נכון, בחיים לא. בחיים החולשה סוחפת אותנו למקום לא טוב, בדיוק למצב שאנחנו מידרדרים אליו היום. אין זמן לפנטז שפתאום נתפוס שאנחנו במדרון, נבלום ונחזור חזרה לפסגה. זו אשליה.
כוח אנחנו יכולים לשאוב מצדקת הדרך, מהסתמכות על הכוח העליון שהעמיד אותנו בעולם לצורך מימוש תפקיד היסטורי כלפי האנושות, מהביטחון שעלינו לממש אותו כאן והיום.
לכן עלינו להבין אחת ולתמיד מי אנחנו ולשם מה אנחנו קיימים, מהו עמוד השדרה של גוף האומה, על אילו חוקי חיים היא חתמה. האם העם הזה הוא רק קיבוץ גלויות אקראי, או גם קבוצה מגוונת הכוללת בתוכה נציגות של כלל אומות העולם, קבוצה רוחנית האחראית לחבר את כל גווניה כדי להיות דוגמה לכל העמים?
תפקיד העם כתוב במקורות ישראל כבר אלפי שנים. צריך רק לקרוא ולממש.