בחילופי אש כמו בחילופי אש הכול יכול לקרות. כן, ייתכן שגם שירין אבו עאקלה, העיתונאית הבכירה של אל-ג'זירה ששהתה בחילופי האש במחנה הפליטים ג'נין לפני כארבעה חודשים, נהרגה בידי כוחותינו. לא אני קובע זאת, אלא כך פרסם צה"ל את ממצאי התחקיר שבחן את נסיבות מותה של העיתונאית, וקבע ש"ישנה סבירות גבוהה שהירי בוצע בשוגג על ידי לוחם צה"ל".
ברור שהעולם, ובראשו החוג המתרחב של שונאי ישראל, יגביר את קולות השנאה ויתמוגג מהאשמה, אבל אין לנו ברירה, אנחנו שומרים על ביטחון תושבי המדינה ועושים כל שביכולתנו לסכל את הטרור ולהקדים תרופה למכה.
אשמה אחת רובצת עלינו, והיא מתגלגלת ומצטברת מדור לדור: חוסר מילוי תפקידנו הרוחני להיות "אור לגויים", לתת דוגמה לחברת מופת שפועלת באחדות ובערבות הדדית. כל עוד אנחנו היהודים לא מקיימים את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו ממיתים את העולם.
על פי חכמת הקבלה, העולם כולו מחובר ברשת קשרים הרמונית. בעל הסולם כותב כי "כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד גורם במעשיו זכות או חובה לעולם כולו" (מאמר "מתן תורה"). עם ישראל מהווה צומת מרכזי על מפת הכוחות, ויש לו תפקיד מכריע וייחודי במערכת: להתחבר "כאיש אחד בלב אחד" ולתת דוגמה חיובית לחיבור האנושות כולה.
כשאנחנו משתדלים להתחבר בינינו ולא רק בשעת מצוקה, כוח החיבור החיובי עובר דרכנו ברשת האנושית כולה ומחלחל עד לאחרון האדם, כולל האויבים הגדולים שלנו. לעומת זאת, כשאיננו מתאחדים וממלאים את תפקידנו, האגו גובר בנו, אנחנו הופכים קשי-עורף ומתפלגים עד למלחמות אחים. כתוצאה מכך אנחנו מזמינים כוח שלילי והרסני שחודר לתת-ההכרה של אומות העולם ומעורר בהן שנאה ארסית כלפינו. כל יום ויום לובשת השנאה צורה חדשה.
התנצלות לא תעזור, היא לא מביאה תועלת לאף אחד. גם אם נרכין ראש ונודה באשמה בכל הרע שבעולם וגם אם נפצה כל מי שמאשים אותנו בסבל שגרמנו לו, העולם עדיין ידרוש מאיתנו מבפנים לממש את אהבת האחים בינינו. רק כך ולא אחרת נעורר בינינו את הכוח העליון של הטבע והוא לבדו יעשה שלום עלינו ועל כל העולם.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"