אם תפגשו ברחוב מכר משתעל בלי הפסקה, חיוור, מזיע, רועד, בטח תשאלו אותו, "מה יש לך, מה אמר לך הרופא?". ואם הוא יענה לכם, "זהו שבדיוק עכשיו אני חוזר מרישום ללימודי רפואה כדי להבין מה יש לי", אז סביר להניח שתחשבו שהחום שיבש אותו סופית, כי לפי איך שהוא נראה די ברור שהוא ימות לפני שידע מה הרג אותו.
כמו אותו מכר כך נראית גם האנושות: קרועה לגמרי, כל איבריה מתהלכים בלי קשר בערפל הזיה של קדחת, פוגעים אחד בשני, מתנגשים ומעוררים מהומות, מציתים מבנים ושדות, שולפים סכינים לאור יום עם אצבע בהיכון על כפתור האטום. אבל לרופא? חס ושלום, מה פתאום! החברה האנושית הגוססת מתעקשת לרפא את עצמה, וכל תרופה שהיא ממציאה – קומוניזם, קפיטליזם או כל תמהיל אחר – רק מחמירים את מצבה.
יש רופאים לנשמת האנושות הקרועה, קוראים להם נביאים, אבות האומה, עמודיו של העולם. הם כבר מזמן למדו שהחולי שתקף את גוף האנושות הוא אגואיזם שהתפשט בינינו כמו סרטן, ורשמו לו את הסם שכנגד – אהבת הזולת, תרופת הפלא של הטבע, שיטה בדוקה עם הוראות מדויקות. תורת ישראל.
אבל חוסר מודעות לחומרת המצב וידיעה שתרופות הן עסק מר הם שתי הסיבות שמונעות מאיתנו לשמוע בקול הרופאים. הרי אין דבר דוחה ומר יותר לאגו מאהבה לזולת. מצד שני, אדם שרוצה להציל את חייו מוכן לעשות דברים הרבה יותר קשוחים מאשר לבלוע תרופה מרה.
לכן כל מה שחסר לנו הוא הבנה שחיינו בסכנה, לא כמשל, לא על דרך הפרזה, אלא כפשוטו – חיינו בסכנה. ודאי שאם נבין את עומק הצרה אז נרוץ לקחת את התרופה שניתנה לנו, נקפיד ליטול את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך". ואין ספק שאם נתמיד להשתמש בו לפי הוראות הרופאים, לא יארך הזמן ונבריא לגמרי, כל האיברים יחזרו לתפקד בהרמוניה והנשמה תהיה שלמה.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"