האיחוד האירופי הוא רק כסות לאחדות מזויפת. בפנים היבשת כל מדינה פועלת עבור האינטרסים שלה, כל מנהיג פועל לטובת עמו וכל אזרח עושה לביתו. ולא שיש תרעומת על הטבע האגואיסטי הטבעי שגדל בכל אדם ועם, אלא הביקורת היא על ההזנחה, על חוסר יצירת תהליך חינוכי שיביא לאחדות אמיתית בין אזרחי אירופה. כל עוד האירופאים לא מרסנים ומאזנים את האגו, בלתי אפשרי לחיות יחד. על כך יעידו מאות המאבקים והמלחמות העקובות מדם שפקדו את היבשת לאורך ההיסטוריה.
אילולא מדינות חזקות כמו רוסיה וארה"ב, וכמו יבשת אפריקה והמזרח התיכון שלוחצות על יבשת אירופה מכל כיוון, היו האירופאים כבר אוכלים זה את זה. זו השנאה החיצונית שמדרבנת אותם איכשהו להתחבר. לכן, כל קריאה לאיחוד היא לא יותר משורת רווח כלכלית או פוליטית. גם להיפרד מדינה מחברתה, דוגמת הברקזיט, תעלה הון עתק ותגבה מחיר דמים. לכן, אני לא רואה באופק מנהיג אירופאי שידע לייצב סדר חברתי נכון ובריא כנגד האגו האנושי.
אגב, האגו המשתולל אינו מכה רק באירופה, אלא בכל רחבי העולם. מיום ליום מתגלה החברה האנושית כחברה גלובלית ואינטגרלית הכורכת יחד מדינות, כלכלות ותרבויות. לכן, הבעיה באירופה, באמריקה או בסין היא אותה בעיה: אגואיזם צר ואכזר, והפתרון הוא אותו פתרון: שיטה להתעלות מעליו דרך חינוך והסברה בלתי פוסקים.
כל עוד האגו משולח רסן, אז הצדק עם אותם קולות אירופאיים שדורשים להקשיח את החוקים כלפי עבריינים שמסכנים את הביטחון הפנים-אירופי, וקוראים לגרש את כל מי שמגלה שנאה לאחר. הגישה הליברלית שהאמינה שאפשר לחנך כל מהגר עם יחס יפה מתגלה כחולשה. התוצאה של אוסף מהגרים מעמים ומתרבויות שונות היא מתכון לתסיסה הולכת וגוברת. ולא צריך להתערב בייחודיות של כל אזרח, אלא רק לחנך את כולם, שונים ככל שיהיו, ליחס אחיד מעל ההבדלים.
"אירופה משפחת אחת" – זו צריכה להיות הסיסמה שתיחרט על דגל היבשת. זו רוח הקִדמה שצריכה לנשוב באירופה המאוחדת. לרגע קט הכדור בידי מקרון, אך גם זמנו הולך ואוזל. אם הוא, או כל שליט אחר, רוצים לזכות בכבוד גדול, עליהם רק להקים מערכת חינוך שתעלה את האחדות למודעות של כל אזרחי אירופה. רוח כזו של אחדות שתרומם את כולם להרגשה שאין שוני בין גרמני או ספרדי, נוצרי או מוסלמי, יליד או מהגר. כולנו נולדנו ערומים וניקבר ערומים, לכן האחדות בינינו צריכה להיות מעל הכול.