רצח שרה חלימי: לדרוש צדק של ממש

בתחילת השבוע השתתפו כעשרים אלף איש בהפגנת ענק מול מגדל אייפל במחאה על החלטת בית המשפט הצרפתי שלא להעמיד לדין את רוצחה של שרה חלימי, משום שהשתמש בקנאביס לפני שרצח אותה. כיכר טרוקדרו בפריז הייתה חזית ההפגנות, אך אלפים הפגינו גם בתל אביב, לונדון, רומא, ניו יורק, לוס אנג'לס וערים נוספות ברחבי העולם.

שרה חלימי ז"ל הייתה מורה יהודייה בת 65. ב-4 באפריל 2017, שכנה המוסלמי, קבילי טראורה בן ה-27, פרץ לדירתה, הכה אותה בפראות והשליך אותה אל מותה מחלון ביתה בקומה השלישית, תוך שהוא צועק בערבית "אללה הוא אכבר" ולאחר מכן הכריז "רצחתי את השטן".

בתחילה, הרשויות בצרפת לא הכירו באופיו האנטישמי של הרצח, עד שביקורת ציבורית אילצה אותן להכיר בכך. עם זאת, בשנת 2019, כאשר סוף סוף ניתן פסק הדין, הוכרז התוקף כבלתי כשיר למשפט מכיוון שצרך סמים באותו יום, מה שגרם לו להתקף פסיכוטי. על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה, וכתוצאה, טראורה זוכה.

קריאות רמות נשמעו מעל לבימות ההפגנה בציפייה לתנועה ציבורית גדולה בשם הצדק, החוק, החכמה והמאבק באנטישמיות. אך ככל שנדמה כי פסק דין זה שערורייתי ומעוות, יהודים אינם צריכים לצפות לצדק בשום מקום בעולם.

על פי חכמת הקבלה, צדק פירושו איזון בין טוב לרע, אך לאן שלא מסתכלים היום, הרוע שולט. גרוע מכך, היחידים שיכולים להביא לאיזון בין טוב לרע הם היהודים עצמם. בידם חכמת הנסתר אשר בכוחה להביא לאחדות, לאור גדול לגויים, לטוב בכל המובנים. מרגע שהם מתלכדים ביניהם הכוח החיובי מחלחל דרכם לכל האנושות, שכן העולם כולו עגול ומקושר על כל רבדיו. לכן, כל עוד הרע שולט באוויר העולם, היהודים סובלים מכך ומואשמים ביצירתו.

יהודים לא יוצרים את הרע. בני אדם רעים מטבעם, כמו שכתוב, "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). עם זאת, היהודים נועדו לאזן את יצר הרע בכך שהם ישליטו עליו את הטוב, את החסד שעליו ייסד אברהם אבינו את האומה הישראלית לפני כ-3,800 שנה.

הקריטריון המרכזי לאיתור אנטישמיות הוא "יחס כפול", כאשר מישהו שופט יהודים לפי מדד שונה מזה שהוא שופט אנשים מעמים אחרים. עם זאת, מעטים האנשים שמתייחסים ליהודים כמו שהם מתייחסים לבני אומות אחרות, גם אם הם לא מודעים לכך.

אנשים מצפים שהיהודים יהוו דוגמה לאדיבות, לאחריות הדדית ולכל הערכים שהם עיקרי אמונתנו. כשאנחנו לא מטפחים את התכונות הללו ולא מקרינים אותן זה לזה, העמים עוקבים אחר הדוגמה הרעה שלנו ומאשימים אותנו בכל הרע שיש סביבם. אחרי הכול, בלי הדוגמה של האומה שאמורה להיות "אור לגויים", למה אנחנו יכולים לצפות משאר העולם?

קחו למשל את ואסילי שולגין, יליד אוקראינה, שהיה חבר בכיר בדוּמָה, אסיפת הנבחרים ברוסיה הצארית בין השנים 1917-1906. שולגין הצהיר על עצמו בגאון שהוא אנטישמי, ובספרו "מה אנחנו לא אוהבים בהם?" הוא ניתח על פני עשרות דפים את תפיסתו העוינת כלפי היהודים. שולגין התלונן שהיהודים במאה ה-20 הפכו חכמים, יעילים ונמרצים בניצול רעיונותיהם של אנשים אחרים, והוא מוחה ש"זה אינו עיסוקם של מורים ונביאים, לא תפקידם של מדריכי העיוורים, לא משימתם של אלה שמובילים את הנכים".

ואכן, העולם לא זקוק למוחות מתוחכמים, הוא זקוק ללבבות חמים, לשליחי חסד. זו בדיוק מלאכה שעשה אברהם בעת העתיקה, כאשר לימד את קבוצתו לאזן את יצר הרע בכוח הנתינה והטוב, משימה שכעת מוטלת עלינו, היהודים. צר לומר, אבל עד שנקבל על עצמנו את המשימה הרוחנית הזאת, העולם ימשיך להתייחס אלינו כאל ה"שטן".

העמיקו בנושא תפקיד עם ישראל 

התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן.