"נראה שהמשטר הציוני שכח שאיראן יותר ממסוגלת לפגוע בו מכל מקום", כך נפתחה השבוע כתבת השער בעיתון "טהרן טיימס", כשבתמונה מופיעה מפת ישראל עם רשימת היישובים שנמצאים על הכוונת האיראנית. הכותרת: "רק צעד אחד שגוי!".
עם ישראל מוכרח להקיץ מתרדמתו ולשים בראש סדר דאגותיו את הדאגה שלא תהיה מלחמה – לא מול משטר האייתולות ולא מול אף גורם עוין אחר. לא עלינו, המלחמה הבאה עלולה להיות קשה מאוד ואף לכלול שימוש בנשק גרעיני.
אומנם אנחנו עטופים בהרגשה שכוחנו הצבאי מסוגל לתת מענה מהיר לכל תקיפה – מאיפה שלא תנחת – אבל עדיין המצב מעורר בהלה, ואסור לנו לרגע להסיר דאגה. אף אחד לא רוצה לראות תמונות של בתים הרוסים, אנשים מבוהלים או נשים וילדים זועקים. לכן, בכל עת עלינו לחשוב בכובד ראש איך למנוע את המלחמה שבפתח. למלא את האוויר בתשומת לב ודאגה.
הלכידות בינינו צריכה להיות הראשונה בחשיבותה. מתוך העיסוק רב-השנים שלי בחכמת הקבלה אני יודע שאין לנו נשק חזק יותר מכוח החיבור בינינו! אין עוצמה חזקה יותר מקשר הדוק ומלוכד בין שורות העם, מרוח חיובית הנושבת בינינו כתוצאה מערבות הדדית. ככל שנתגבר על האויבים הפנימיים שלנו – הקיטוב, הפילוג והאגואיזם המשתולל – ונלמד להתקשר על פניהם בחום וידידותיות, נוכל למנוע כל איום ומלחמה.
לעם ישראל יש כוח עליון המגן עליו, אך הוא פועל רק כשאנחנו מעוררים אותו מתוך חיבור לבבי בינינו. "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות", נכתב בספר "מאור ושמש" ובעוד עשרות ספרי קבלה, "וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם".
כשאני מתבונן על התנהגותם של חברי הממשלה, וקורא את עיקרי החדשות בעיתונות ובכלי התקשורת, אינני רואה שהציבור מזדהה עם האיחוד כדגש לפתרון הבעיות שלנו מבית ומחוץ. גם מי שמודעים לסכנה האורבת לפתחנו לא מקבלים אחריות חברתית, פנימית, רוחנית.
הקיום שלנו – החברתי והמדיני – מתחיל בשאלה האם נצליח להרים במקצת את הראש מעל ביצת המריבות שלנו? האם נבין שאין לנו דרך אחרת להציל את עצמנו מלבד להתחיל להתקרב זה לזה, למרות הרגשת הריחוק הטבעית?
אנחנו מקבלים מלמעלה הזדמנויות לתיקון, לשינוי היחסים בינינו. האיום מבחוץ צריך לעורר אותנו לקירוב לבבות, אבל אנחנו מזלזלים במסר האיחוד, לא מוכנים לעכל אותו, או לפחות לפרסמו ולהעלות את חשיבותו בפני כולם.
בשעת מלחמה אני בטוח שנתחבר כדי להינצל, נהיה אחים לעת צרה. אבל זה איחוד חיצוני לשעתו ואין בו אהבה פנימית. "החכם – עיניו בראשו", והוא מראש מציב את היחסים בינינו כמטרה נעלה והופך כל אבן כדי לפעול להשגתה. זה התיקון שמצווה עלינו לעשות, להעלות את ערך החיבור בינינו ולשאוף ליישמו. רק לשם כך ערכו לנו המקובלים שיטה סדורה, הממתינה שניגש יחדיו ונממש אותה.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מי אתה עם ישראל?"