"הגיע הזמן לשלום!" צייץ טראמפ בעברית בחשבון הטוויטר שלו, עת פרסם את פרטי תוכנית השלום שלו להסדר היסטורי בין ישראל לפלסטינים. אבל האם אנחנו בשלים לשלום? האם בני אדם מסוגלים לחיות ללא מלחמות? מה חסר בהגדרות השלום המקובלות, ואיך אפשר לחנך לשלום של ממש?
כאנושות, אנחנו שוב ושוב נכשלים בניסיונות להשכין שלום, למרות כל הרצון הטוב. זאת משום שאיננו מכירים את דרך השלום שנמצאת מעל טבע העולם שלנו, שבו הכול בא בניגוד ובכוח. איננו יודעים מהי השלמה נכונה בין ניגודים, בין תכונות, גישות, נקודות מבט, תפיסות עולם. לפי טבעו כל אחד אגואיסט, ולכן בכל מקום יש מאבקים, בכל פרלמנט, בכל מדינה וביחסים הבינלאומיים. אם לא נלמד משהו מחכמה עליונה, לעולם לא נשיג שלום.
על פי הקבלה, המונח שלום בא מלשון שלמות. שלום זה לא כשאין מלחמה, אלא אם שואפים לשלמות, אז הדרך אליה נקראת דרך השלום. התהליך יכול לכלול הבנה והכרה של העבר שלנו ושל המצב הנוכחי, חתימה על הסכמים שונים, אבל החידוש העיקרי הוא שאנחנו רוצים להתקדם אל המצב השלם, אל חיבור נעלה שבו כל אחד ירגיש שאינו יכול להתקיים ללא השני.
בדרך השלום, הדבר הראשון שיש להפנים הוא: אומנם אנחנו שונים זה מזה, אבל החיים ייתכנו אך ורק בהשלמה בין הפכים. בהתאם לכך, אם רצוננו להגיע לשלום אמיתי, עלינו לשאוף לחבר אלינו את כל ההפכים. לא להשאיר אף אחד כשונא ואויב, אלא לחבר את כולם אלינו ולהפוך אותם לידידים קרובים, לחלק בלתי נפרד מאיתנו. זו הדרך להפוך לחזקים ושלמים, אבל לשם כך עלינו לעבוד הרבה, בעיקר על העלאת השכל מעל הרגש.
מלכתחילה כל אחד אוהב את עצמו. ואלה שהם לא כמונו, במידה שבה הם שונים מאיתנו כך אנו מתרחקים מהם, נדחים מהם, לעיתים אפילו שונאים אותם. עם זאת, למרות הריחוק, הניגוד והשנאה, אפשר להגיע להשלמה הדדית.
כדי לעלות לרמה כזו, כל אחד נדרש לעזוב את המקום הנוכחי שלו, את הדעה, הגישה, התפיסה שלו, ולהתעלות לרמה גבוהה יותר שבה שני הצדדים קיימים כאחד. איננו דנים על מי צודק ומי טועה, ובכמה אחוזים, איננו עושים פשרות כמו פוליטיקאים. אנו מתנתקים מדעתנו הקודמת ומתחברים למקום שבו אנו קיימים יחד. מאף צד לא נשאר משהו משלו, אלא נולד מצב חדש לחלוטין, כמו שגבר ואישה מולידים תינוק. זהו מה שצריך להיות פרי השלום.
בהתאם לכך, חינוך לשלום צריך להיות חינוך להתעלות מעל הטבע האגואיסטי, כלומר מעל הנטייה של כל צד לחשוב רק על טובת עצמו, באופן הכרתי או תת-הכרתי. לפי חכמת הקבלה, חוץ מכוח האגואיזם הצר ששולט באדם וגורם לו לפעול על חשבון הזולת, יש בטבע גם כוח חיובי, ובליבו של החינוך לשלום מצויים תרגילים מיוחדים למשיכתו אלינו. כוח זה נסתר בטבע ואינו מגולה, כי אנשים אינם רוצים אותו. ברגע שמפתחים רצון לרכוש אותו, הוא מופיע ועושה בנו כל מיני שינויים. היישום המעשי מתבצע בקבוצות עבודה, ויש לכך שיטה שלמה המפורטת בחכמת הקבלה.
כאשר הכוח החיובי פועל על האדם, הוא הופך ליצור שפועל בנתינה, באהבה. הכוח הרע שבו לא נעלם, אלא נעטף בציפוי של כוח טוב. השילוב בין שני הכוחות הללו מאפשר לדעת איך נכון להתנהג. בלי כוח הרע לא יכולנו להתפתח, דווקא ההשלמה שלו בכוח טוב היא שמאפשרת צמיחה בלתי פוסקת. כל הזמן יגדלו בנו הכוחות הרעים, ויהיה עלינו לצפות אותם בכוחות טובים. המאבק בין הניגודים יפעל בצורה שלא תהרוס, אלא תגדיל עוד יותר את החיבור באהבה.
אם כן, חינוך אמיתי לשלום הוא כזה שיכול להביא עימו כוח מיוחד שמעלה אותנו מעל הטבע המקורי שלנו. אם כל אחד יפתח רצון לכך, אז הצדדים השונים יוכלו להתקשר בממד עליון יותר, שבו מצויות ההשלמה והשלמות.