יום השלום הבינלאומי שחל השבוע (21 בספטמבר), נועד להזכיר לנו את מחיר המלחמה והאלימות. השנה אנחנו לא צריכים תזכורת, מחיר האלימות והמלחמה נגבה יומיום לנגד עינינו.
הראשונים שניסו לשים סוף לאלימות ולמלחמה היו המלך המצרי והמלך החיתי במאה השלוש עשרה לפני הספירה. אחרי שלא הצליחו לכבוש זה את זה בקרבות, עברו השניים למלחמת התשה שבמהלכה הבינו שהם מאבדים הרבה אנשים. המסקנה שלהם הייתה ברורה: אין ברירה, צריכים לחתום על הסכם שלום.
עד היום זהו אופיו של השלום בעולמנו, הסכם שנחתם מתוך תשישות ומאין ברירה: "הרגת מספיק חיילים שלי, אני הרגתי די משלך, בוא נעשה לזה סוף". אבל הסכם כזה הוא אינו שלום של ממש, כי כמו שההיסטוריה מלמדת הסכמים כאלו לא מחזיקים לאורך זמן. לתקופת מה משתרר שקט יחסי, עד ששוב מתעוררת האיבה הרדומה ומכריזה "מלחמה!".
המילה "שלום" נגזרת מהמילה שלמות, חיבור בין ניגודים לשלם אחד. כמו הלילה והיום, הים והיבשה, העמק וההר. בחברה האנושית השלום הוא מצב שבו אומות עוינות חושבות שמה שצריך להיות ביניהן הוא חיבור, וכתוצאה מהסכם השלום שיחתמו ביניהן תיוולד מציאות חדשה שבה אין הם ואנחנו, אלא קשר משותף שמוסיף ומתרחב ומעמיק, עד שכל מה שיש לשני הצדדים הופך לנחלתם המשותפת של העמים הנקשרים בשלום.
לכן כדי לכונן שלום בין מדינות, לא מספיק שמנהיגי העמים ילחצו ידיים. השלום דורש התערבבות חיה בין שני העמים הרוצים בשלום ביניהם. ועוד קודם לכן, אותם עמים צריכים להיות בשלום בתוכם, בינם לבין עצמם. כי מדינה שאזרחיה מפולגים ומסוכסכים ביניהם, לא יכולה להגיע למצב של שלום עם מדינה אחרת.
אם נעשה שלום בינינו, נדע לאן לחתור עם אומה נוספת. מה לקבוע איתם, לאיזה חיבור לכוון, באילו רמות, ביחסים בין המשפחות, בין הילדים והסטודנטים, בין חילות, מוסדות האוצר, התעשייה והמסחר. את כל זה אנחנו צריכים לדעת לסדר בתוך המדינה לטובת כל אזרח ואזרח, ואז נוכל להבין איך להרחיב את גבולות השלום הפנימי לשלום עם עוד מדינות.
מהלך כזה דורש חינוך גדול, לימוד הנובע מעמקי הטבע ומידיעת חוקי המערכת העליונה שלו. ממוכנות להשקיע, לצלול לעומקה של חכמת הקבלה, שיטת החיבור שמסבירה איך להחיל את חוקי הטבע על החברה האנושית.
מחכמת הקבלה אנחנו יכולים להוציא את היסודות לבניין חברה של שלום על פני מלחמה, לשאוב את הידע להקמת מערכות חינוך לכל גיל, ואחרי כמה שנים להתחיל לקטוף את הפירות המתוקים, ולעבור מתיאוריה והסברה לשינוי פני העם והעולם לשלום.
מדובר בהשקעה עצומה, אבל אין יותר חשוב משלום אמיתי. הוא הדבר היחידי שאליו אנחנו צריכים להשתוקק להגיע, ויש לנו את השיטה בין הידיים. מלבד זאת, האומה הישראלית מורכבת מכל אומות העולם, כך שכאשר ניישם את השלום בינינו הוא יהיה ממש כמו שלום בין מדינות שונות: נצליח בינינו, נצליח בשביל כולם.