שנאה במגמת עלייה

"אם תלמד היטב ותהיה טוב לזולת – תצליח בחיים!", שיננה אימי באוזניי לפני שישים שנה כשעוד הייתי נער מתבגר, במזרח אירופה. כיום באירופה כמעט ואף הורה לא יאמר זאת לילדיו. גלי השנאה החדשה שמתפשטים ביבשת הישנה מחייבים גישה חדשה.

באוסטריה ובצ'כיה נבחרי העם דורשים באגרסיביות למגר את ההגירה. בהונגריה קוראים להפוך את אירופה ל"אזור נקי ממהגרים". בגרמניה, המפלגה הימנית הקיצונית חזרה לפרלמנט לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה. בפולין סוברים כי "ליהודים לא היה רע כל כך אחרי הפלישה הנאצית למדינה", וגם באיטליה, אוהדי "לאציו", קבוצת הכדורגל השנייה ברומא, "הלבישו" בפוטושופ את אנה פרנק במדי היריבה העירונית השנואה.

בעולם האולטרה מתקדם של ימינו אין יותר מניע להתקדמות – לא דחף פנימי למצוינות ולא צידוק משכנע להשקעה בתחום כלשהו, שהרי בסוף גם הוא יקרוס או יהפוך לרובוט. צרפו לכל אלה את חוסר הוודאות הכללי, את הקשיים הכלכליים, את אי-מתן זכויות שוות, ואלה כבר גורמים מספיקים כדי לאפשר לשנאה הסמויה להרים ראש.

האירופאים הם הראשונים לחוות את נזקי גלי ההגירה העצומים. בתחילה הם חשבו שהזרים יפריחו את היבשת המזדקנת וקיבלו בזרועות פתוחות את "האחר". אולם כשהפליטים הזרים החלו לאכול את מזונם, לכרסם בתרבותם, לזלול את משרותיהם, ואף דרשו טיפול סוציאלי צמוד, הבינו האירופאים שלא יצליחו להרוויח על חשבון המהגרים – ונהרו בהמוניהם אחרי הימין הקיצוני.

אירופה, נציגת המין האנושי במאה ה-21 שנסוגה אחורנית, מסמלת את מה שהעולם כולו מתחיל לחוות בהדרגה: סיום תקופת האינדיבידואליזם המופרז. תקופה שתמצית התפתחותה הוא חופש הפרט – האתוס של החברה המערבית.

לכאורה העולם פתאום חזר לקדש ערכים לאומניים קולקטיביים, אבל בפועל רצון הפרט אינו בא לידי סיפוק. טבע האדם הרבה יותר מפותח ותובעני משהיה במאה הקודמת, ואילו החליפה צרה מדי כדי להכילו. החשש הוא מפני העתיד הקרוב-רחוק. אם האירופאים יישארו מאוחדים סביב שנאה יוקדת לזרים, הדבר יוביל למשטרים נאציים, למלחמות עולם ולהרבה שפיכות דמים.

השנאה איננה הפתרון, לעומתה יש אלטרנטיבה אחרת. יציבות כלכלית, רווחה חברתית, תחושת ביטחון והמילוי הטוב שבני האדם מחפשים יכולים להגיע בזמנינו באמצעות ארגון מחדש של מערכות החיים שלנו. העיקרון הוא אחד: חיבור אוניברסלי מעל כל ההבדלים. חיבור שמתבסס על הקשר הטבעי והאנושי שקיים בין כל אדם ואדם, ואף נעזר בשונות ובניגודיות כדי לרקום תמונה הרמונית אחת. מאין לנו שכך? מהטבע. כשם שכל כוחות הטבע המנוגדים מרכיבים מנגנון אחד, מערכת אחת הפועלת בסנכרון מושלם, כך בחיבור העדין בינינו, הקושר את כל הניגודים לאחד בהשלמה הדדית, נוכל להתקדם בצורה יפה, טובה, ללא השמדה, ללא מלחמות, ללא צרות.

"החברה הראשונה בהיסטוריה שהצליחה להיבנות על פני ההבדלים בין בני אדם – ולא על בסיס ההבדלים ביניהם – נוסדה בממלכת בבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה. אוסף זרים, בעלי שפות ורקע תרבותי שונה, התקבצו יחד תחת אידאה של חיבור מעל הכול. השוני רק הדגיש את הקרע בקבוצה שזה עתה התהוותה, ובמקום לתת לפירוד להתרחב, כמו שהתרחש עם יתר הבבלים, הם התעלו מעל הרע והתחברו לטוב, כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה". הקבוצה האידאולוגית הזאת גדלה יותר ויותר והתבססה לכדי עם אחד, עם ישראל. שיטת החיבור שהנחיל להם אברהם אבינו, אב האומה, לימים תיקרא בשם חכמת הקבלה.

הרב קוק כתב על אחדות ישראל כך: "האחדות המגולה של העולם המוסרי, הרוחני והשכלי, עם העולם החומרי, המעשי, הטכני והחברותי, מתבטאת בעולם על ידי ישראל. וסגולתה של ארץ ישראל היא לכונן בעולם גילוי אחדות זו הנותנת פנים חדשות לכל התרבות האנושית" ("אורות הקודש ד'").

עוד מימי בבל נצרב בתודעה האנושית: ליהודים יש שיטה להתעלות מעל כל ההבדלים, אמצעי לחיבור, הדרך לשגשוג בעולם המקרטע. אך חרף הצלחת היהודים בכל תחום ובכל קנה-מידה, השנאה לא פסקה. הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" כתב: "עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיות וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו" ("כתבי הדור האחרון").

שנאת הזרים שאנו רואים כיום בעולם המערבי היא סימן מקדים לשנאה שתופנה כלפי היהודים בשלב הבא. כל עוד לא נתלכד כאיש אחד בלב אחד, השנאה וחוסר הסיפוק שמורגשים בעמי העולם, יתחדדו ויזעקו לחיבור. אם לא נתחבר בינינו – העולם יתחבר נגדנו.

החיבור מעל ההבדלים הוא שבנה אותנו כאומה ישראלית. האידאה הזאת קיימת בנו, היכולת הזאת זורמת בעורקים היהודיים שלנו. השיטה בידיים שלנו. עלינו רק לנער את אבק המיתוסים מעל חכמת הקבלה, להבין כי היא השיטה היחידה שמייצרת את הדבק הפנימי שמחבר בין אדם לחברו, ופשוט לממש אותה.