שנה לכהונת טראמפ: איזה מנהיג באמת חסר לעולם?

גזען, שוביניסט ואפילו נאצי. אלה רק חלק מהביטויים שהעולם הטיח בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במהלך שנת כהונתו הראשונה בשלטון

^{תמונה: רויטרס}

בעוד מתנגדיו הפוליטיים והתקשורת המגויסת לעזרתם עושים כל שביכולתם כדי להפיל את טראמפ מהבמה, עולה מהצד השני שלה אלילת תוכניות הבידור אופרה ווינפרי, ששוקלת ומתכוננת להתמודד על נשיאות ארצות הברית בשנת 2020. "אין לי שום ידע וניסיון בשביל משרה כזו, אבל כשראיתי שטראמפ נבחר אמרתי או!", אמרה ווינפרי בריאיון למגזין בלומברג.

רגע לפני שהאמריקאים רצים להדיח את טראמפ מהבית הלבן ולהחליפו בכוכבת טלוויזיה, חשוב לי להאיר את הייחודיות שהעולם מפספס בו. אינני חסיד של טראמפ, כמובן, וגם אני כמו רבים אחרים מוצא בו לא מעט פגמים. אולם העובדה שרוב הפרשנים הפוליטיים ומובילי דעת הקהל העולמי אינם מסכימים עם עמדתו, מעידה על כך שיש משהו באיש עם הבלורית הצהובה ובמסר שהוא מנסה להעביר, בין אם הוא מודע לו ובין אם לא. מדובר על מסר שהציבור, הממשל והתקשורת אינם מצליחים לעכל. טראמפ הוא איש עסקים אגרסיבי ולא פוליטיקאי חנפן. הוא מהווה נקודת מפנה משמעותית בתהליך השינוי הכולל בניהול העולם, שלאחריה האנושות לא תהיה דומה למודל שאנו מכירים כיום.

מבט מהיר אל העבר: פעם הסדר החברתי במדינה היה ברור, השלטון המלוכני היה עובר בירושה. המלך היה שולט בהמון, מנהל את המדינה ביד רמה ודואג לכל פרט בממלכה שלו. בוודאי שלא היה לעם חופש ביטוי, ואם בכלל הייתה קיימת עיתונות במדינה היא הייתה מוגבלת. יחד עם זאת, מלכים טובים הרגישו אחראיות כלפי בני עמם כאילו היו בניהם, ודאגו להוביל את ממלכתם לשגשוג, לביטחון ולהצלחה.

את המלך הקיפו פמליות גדולות של פקידים ממלכתיים אשר עסקו בניהול ובתחזוקה שוטפת של צרכיו. תחילה הם שירתו את המלך בייעוץ אסטרטגי: יעצו לו ללחום עד חורמה אל מול האויבים שקמו נגד נתיניו, חיפשו דרכים להוביל את ארצם לשגשוג מתמיד ולא אפשרו לזרים להגר למדינתם. בהדרגה הבינו אנשי החצר שיש בידם כוח למשול בעצמם. כך נולדו העסקנים. טיפוסים מפוקפקים, בקיאים בנעשה במסדרונות השלטון, שהתחנפו למלך כדי לזכות בטובות הנאה. הם ריכלו, לכלכו, זממו, התסיסו, רמסו והפילו אחרים כדי להתקדם – הכול כדי לשמור על הכיסא היוקרתי שלהם. מרגע שעסקנים אלו הניחו את כף רגלם בזירה הפוליטית החלה ההידרדרות שנמשכת מעל מאתיים שנה, והתוצאות לא משהו, בלשון המעטה. הדאגה לממלכה נפלה בחשיבותה, האינטרסים הפרטיים תפסו את מקומה, והעסקנים האלה כבר מכונים פוליטיקאים.

כמובן שאינני ממליץ לחזור לשלטון המלוכה של פעם, אבל גם מצבנו הנוכחי הוא בלתי נסבל והגיע לשיאו. הפוליטיקאים בכבודם ובעצמם הפכו לנבחרי הציבור. השיטה שמאפשרת להם לשמר את מעמדם נקראת "דמוקרטיה", ועיסוקם העיקרי שבו הם משקיעים את כל מרצם, כספם וכישוריהם הוא שמירה על הכיסא שלהם בקדנציה הנוכחית והבאה.

האם לא הגיע השעה שנחליף את העומדים בראש? האם לא מגיע לעולם לחזור למשטר יציב? על כך יסכימו רבים. אבל לרגע אל תטעו לחשוב שאני קורא להוריד מהשלטון דמות כזו או אחרת, אלא קריאת השעה שלי היא החלפת השיטה. בעולם בו שולט האגו, בעולם שמתכווץ בצירי לידה, בעל כורחו, לקראת התגבשות של מודל חדש לניהול החברה, נדרש להאיץ את השינוי, אחרת המצב עלול להידרדר במהרה לכאוס פוליטי, חברתי וכלכלי, עד כדי מלחמת עולם שלישית.

טראמפ הוא החלק החסר בפאזל האנושי הזה. אדם שהגיע לתפקיד רם מעלה, איש עסקים תכליתי שאינו מבית היוצר של שאר הפוליטיקאים התככנים. הנקודה החשובה אינה האם טראמפ הוא אדם טוב או לא טוב, גזען או לא גזען, סוטה או לא סוטה, אלא הוא מהווה סמל לשינוי המהפכני שאנו עומדים בפניו, סנונית ראשונה מהעולם החדש. לכן צודקים אלה ששופטים את טראמפ לפי אמות המידה שמנהיגים הפוליטיקאים מהעולם הישן. טראמפ לא מדבר ב"פוליטיקלי קורקט", הוא אינו מצנזר או מעדן את דבריו במילים יפות, אלא פשוט מתייחס באופן חד וענייני לכל מקרה.

^{תמונה: רויטרס}

אחרי הכול, טראמפ הוא איש עסקים, ולכן לעולם ייתפס כעוף מוזר בקרב הפוליטיקאים. בעסקים הוא הצליח כל חייו, בנה ארמונות בשתי ידיו, ואיש אינו מתווכח על יכולתו בתחום זה. גם כשנפל ופשט רגל, הוא ידע לקום, כמו עוף החול ולשבור שיאים חדשים. העולם שבע ומיואש ממילים חלולות של פוליטיקאים, וכבר אינו יכול להתנהל לפי אידאולוגיית אווריריות, ערכים שקריים וסיסמאות ריקות מתוכן שמשמשים ככלי נשק בידי ההנהגה על מנת לשלוט בהמון. לכן אנו צריכים לשים לב בעיקר למעלה המעשית ועתירת הניסיון שטראמפ מביא עימו.

בימינו העולם זקוק למנהיגים מעשיים, יזמים שפועמת בהם דרישה לבנות, לפתח ולהצליח, ורוחם אינה שוקטת לרגע. ושוב, טראמפ הוא רק דוגמה לאדם כזה, הראשון שבא בעיתוי נכון, אבל אותה משבצת יכלו למלא גם אילון מאסק, ג'ף בזוס ודומיהם. בדומה למלך של העולם הישן, אנשי העסקים-המנהיגים של העולם החדש מוכרחים להרגיש שהצלחת המדינה היא הצלחת העסק הפרטי שלהם. הם לא עושים קופה על חשבון הציבור, אלא קופת הציבור היא הקופה שלהם.

כלומר, על מנת לעבור למערכת שלטונית בריאה ויציבה יותר, יש להתייחס אליה כמו אל מערכת עסקית. שם האדם נמדד לפי הערך שהוא מביא עימו. כלומר, השווי הכספי שלו. לכן, עלינו לחזור ליסוד החומרי והריאלי, לכסף. הכסף הוא שווה ערך למאמץ שהאדם נותן, למידת השקעתו ותרומתו לחברה. במושג "כסף" איני מתכוון לאותו המושג כפי שנתפס בפי המגזר הפיננסי שכולו בועה אחת גדולה של פוליטיקאים מזן אחר, כאלה שמשחקים במספרים על מחשב, מנפחים את חשבונות הבנק שלהם ואינם עוסקים ביצירה ובנייה, אלא למדד הריאלי שמעיד על מידת היעילות של האדם למערכת.

הכסף מחזיר אותנו לגישה מעשית ובריאה של ימי העבר, אשר מובנת ומקובלת על כולם. גישה זו תוציא את האוויר מכל האידאולוגיות הפוליטיות הריקות מתוכן. לו ארצות הברית ורוסיה לדוגמה, יישבו סביב שולחן הדיונים כדי לחתום על עסק טוב ששתי המדינות ירוויחו ממנו, הם יגיעו בגישה מעשית זו לשורה של מסקנות ברורות שכדאי להם לשתף פעולה מאשר לעסוק במשחקי כבוד ושליטה, אשר אולי מתאימה יותר לפוליטיקאים, אבל אינה משתלמת לעם. כך גם ביתר הסכסוכים וההסכמים שפתוחים כרגע על שולחן הדיונים.

קו תכליתי כזה בין אדם לאדם ובין מדינה למדינה הוא הקו שאנו זקוקים לו כאוויר לנשימה בעולם שהפך להיות עולם גלובלי ומקושר בתלות הדדית. קו זה יוביל אותנו בדרך חיובית ויעילה לבניית חברה חדשה, כלכלה חדשה וממשלה חדשה, שעתידים להתגבש יחד לכדי פורום הנהגה חדש שיורכב מאנשי עסקים מעשיים, אשר בעזרתם נשגשג בעולם המתקדם של המאה העשרים ואחת.