ערב ראש השנה ומדינת ישראל נכנסת לסגר חגיגי בן שלושה שבועות. את ההחמרה הזמנית נשרוד, אבל יותר מטרידות השלכותיה הכלכליות.
האמת היא שמאז הסגר הראשון התחיל המשק להתאושש. הוא חלש ופגיע יותר, אבל בכל זאת הייתה התאוששות. והנה מגיע הסגר השני, אומנם הוא לא הדוק והרמטי, אבל כאילו הכול מהתחלה.
בשלב זה מנסה הממשלה להרחיב את תוכניות הסיוע הכלכלי למובטלים, למשפחות נזקקות ולעסקים קטנים. ובמקביל, כמו לפני כל חג, נכנסים לפעולה ארגונים ועמותות לחלוקת מזון, כי השנה יש בהחלט למי לחלק: מעמד שלם שבעבר עבד, סחר, צרך, חוזר עם הזנב בין הרגליים לגור אצל ההורים או תלוי בחסדי המגזר השלישי.
גם אין ספק שכתוצאה מהסגר תעלה האבטלה והיא יכולה להגיע לחצי מיליון, אפילו מיליון מובטלים. המונים יצאו לחל"ת ולא ברור כמה יחזרו, כי מרבית העסקים כבר למדו להסתדר עם פחות עובדים.
מאחורי הנתונים הקרים והסטטיסטיקות היבשות יש סבל אנושי רב של אזרחים. חלקם נקלעו לסיטואציה כלכלית קשה, והם מביטים במי שמתחזק ומרוויח, בייחוד הרשתות הגדולות. הפילוג מתחזק ומתחילות האשמות הדדיות, והכול מתובל בחוסר אמון במנהלי המשבר.
ישראל – והעולם כולו – מתקרבים למצב של התמוטטות טוטאלית של המשק העולמי. מצד אחד התרסקות, אבל מצד שני התנערות מאורח החיים הנהנתני והנצלני שניהלנו עד כה. בנינו מערכת חיים שאזרחים ומדינות מתקשרים בה לצרכי רווח כספי ותו לא, מערכת שבה משמעות המילה "חברה" היא עסק כלכלי. וזה מה שפוגע בנו, יותר מכל מגפה, מכל משבר.
כך שעם סגר או בלעדיו, עם התאוששות או בלעדיה, את הגישה ניאלץ להחליף בכל הפרמטרים: בכסף, בעסקים, בהכול. השאלה היחידה היא איך תיראה החברה העתידית? יש תרחישים אפשריים שרצים בראש, אבל עדיין אין תרחיש יציב וברור.
נראה שהסגר השני שבפתח יעבור באופן דומה לסגר הקודם. הסיבה היא פשוטה: לא נעשה שום שינוי מאז – לא חברתי, לא כלכלי. לפנינו עוד שלבים רבים עד שנתייאש מהמערכת שבנינו במשך אלפי שנים. בינתיים, במקום להסתכל קדימה אנחנו רק חושבים "איך נתאושש?", "מתי נגיע שוב לפריחה כלכלית?", בזמן שהשאלה היא בכלל לא פריחה כלכלית, אלא פריחה חברתית.
כשהעולם יבין שכלכלה היא רק תירוץ להתקשרות אנושית, אז מבנה החברה העתידי שהעולם יפנה אליו יזכיר את מבנה הקיבוץ. כולם פועלים, כולם עובדים, כולם מייצרים, תוך התחשבות מלאה וחיבור בין כולם. כל אחד מקבל את החיוני לו כדי להתקיים, והעיקר, כולם חושבים כל הזמן איך להיות בחיבור מתגבר כדי לגלות את כוח החיבור זורם בקשרים בינינו.
המילה "קיבוץ" סוחפת את המחשבה אל צורת הקיבוץ המוכר שנכשל. אבל הכוונה כאן היא אחרת. לא באידיאולוגיה ולא בפרקטיקה שהיו אז. אלא מתוך שאיפה להקים חברה אנושית שמנהלת חיים כאיש אחד בלב אחד. כך שאין לנו תבנית קודמת לקחת ממנה דוגמה. נצטרך בהדרגה לבנות מחדש מערכת חברתית עגולה ומאושרת – המותאמת למערכת הטבע העגולה וההרמונית.
срочный займ на карту онлайн без отказазайм под птс иркутскзайм на карту без электроной почты