משהו רע קורה ברפובליקה הצרפתית, ואם הצרפתים לא יתעוררו בזמן לא ברור מה יעלה בגורלם. ואף מילה על הקורונה, על שיעור החולים הגבוה או על מגדל אייפל שעומד שומם בעיר האורות שכלואה בסגר.
הטרור שוב מרים ראשו בצרפת. אמש נורה כומר בפתח כנסייה בעיר ליון – אירוע ירי שמצטרף לשורת פיגועי טרור אסלאמי שהתבצעו במדינה לאחרונה על רקע סערת איורי מוחמד שבעקבותיהם תוגברה האבטחה במוסדות דת והכוננות הועלתה לרמה הגבוהה ביותר.
האם אנחנו עדים לתחילתה של מלחמת דתות? לא, כי היא מזמן הסתיימה. כל הדתות הפסידו לאסלאם ששולט בהן ביד רמה. ולא רק באירופה, אלא גם באמריקה. זה התחיל עוד בזמנים שיבשת אירופה פתחה את שעריה בפני כל אדם, קיבלה אותו בסבר פנים יפות, כולל מלגות על חשבון הבית.
עכשיו אין מה לעשות בנדון, שני הצדדים עוד לא מעכלים את המצב: לא המוסלמים שבמשך ארבעים השנים האחרונות כבשו את אירופה וממשיכים לחלוש בקצב מסחרר על תרבות המערב, ולא הצרפתים שערכי החירות והדמוקרטיה שביסודם נמחקים, עד שמיום ליום פריז הופכת לנגד עיניהם למֶכָּה.
מאוחר מדי לנשיא מקרון ולחבר מרעיו להתעורר ולעודד רוח ביקורתית. התהליך נמשך עשורים על עשורים ועכשיו זו חכמה בלילה לצאת ולהתקומם נגדו. איפה היו עד כה אנשי הפוליטיקה? הדת? המדע? הדיון על נוכחות דת האסלאם באירופה כבר לא רלוונטי, יש אסלאם חזק בכל אירופה וזו אירופה של היום. נקודה. השאלה שעומדת כעת על הפרק היא מהם גבולות חופש הביטוי? ועליה צריך לענות.
אומנם כלום לא מצדיק רצח בני אדם חפים מפשע, אבל מה התועלת בפרסום של קריקטורות מלגלגות על שערי השבועון הסטירי הצרפתי "שַרְלִי אֶבְּדוֹ"? במה מקדמת אותנו ההחצנה הביקורתית מלבד דיכוי האחר? במה תורמת הציניות לאווירה שגם כך רעילה?
זו פגיעה גדולה בדת אחרת – הפעם זו דת האסלאם, אבל הדבר נכון לכל דת בכל מקום. פגיעה שחוצה כל קו אדום. המין האנושי צריך להיות מספיק בוגר כדי להבין שיש נושאים שהם בבחינת טאבו בחברה, אסורים בתכלית האיסור לשיח בוטה. מי מאיתנו מבין את מהות הדת לעומקה, את חשיבותה עבור המאמינים?
עיינו ערך אהבה. מי יודע מהו ערך האהבה? מי יודע לחשב את הרגש המופשט בנוסחה, או לכמת ערך נפשי לכסף? אם לדוגמה נבקש ממשפטנים להגדיר אהבה, הם יתקשו לדייק ברמת החוק, אלא יאמרו עד כאן מותר ומכאן אסור. אבל איך לשפוט אהבה, מי יודע לרדת לנבכי נפש האדם ולשפוט משם? אז כמו אהבה ושנאה, כך גם ביחס לחיים ומוות, לדתות ואמונות. נושאים מעורפלים ולא מספיק חדים לנו, אסור שיהיו מקור לבוז ולעג וחייבת להיות לגביהם רגישות גבוהה. לא בטוחים? עדיף להתאפק ולשתוק.
כך השבועון "שרלי הבדו" היה צריך לנהוג. היחס המזלזל מצידו כלפי דת האסלאם מונע משנאה, רווי בעוינות וסלידה, ולכן הוא לא במקום. התגובה גם היא הייתה צפויה מראש, כי בעולמו של המאמין זו פגיעה חמורה ברגשותיו. אם חוברת מאוירת הופכת מוקד לאש של שנאה אז נכון לסגור אותה, במקום להחריף את המשבר ולהעמיק את הקרע התרבותי.
הגבול צריך להיעצר בחריקת בלמים כשמתחילים לפגוע ברגשות האחר. כמו שלא נלך ערומים אפילו ברחובות פריז, כך אין מקום להכניס אצבע מכוונת לעיניה של דת אחרת. גם על ישראל צוחקים ו"האף הארוך שלהם" מעטר שערי עיתונים בעולם בכל שני וחמישי, אבל זה רק מצביע על חוסר איזון וזלזול מופגן, המחדד עוד יותר את הבעיה כתופעה עולמית שדורשת טיפול. שינוי משמעותי מתרחש אך ורק מתוך רצון וכוונות טובות, וכדי ליצור יצירה משמעותית עלינו להפעיל בתוכנו יחס נכון, מתחשב, ורק בהמשך לעורר ביקורת במינון הנכון, ולא לשם התנצחות והשפלת האחר, אלא כדי לאחות את הקרעים ולשפר את היחסים החברתיים.
"שרלי הבדו", שופר אהוד על אזרחי צרפת, צריך להמשיך ללכד את תושבי צרפת לא על בסיס שנאה לאחר, אלא לשמש במה שמעוררת שאלות לדיון ציבורי. פלטפורמה שמאכלסת בתוכה את כל הצדדים המנוגדים ומעודדת ליישב את הדחייה ההדדית, מקרבת לחברה אחידה שנותנת לכל אחד מקום ביטוי ולכולם יחד הרגשה של חיים בהרמוניה. השבועון שפתח את כל הרעה יכול להזניק קדימה את החברה הצרפתית ולהיות נקודת אור לאירופה כולה אם רק יעדיף לתמוך ולכסות באהבה את כל הפשעים שמתגלים בחברה. עכשיו צריך להבריק בקריקטורה מתאימה.
кредит займдомашние деньги погасить займзайм на банковскую карту