בשבועות האחרונים מגיעים אלפי פעילים פרו-פלסטינים לשטח קיבוץ מגידו, מנהלים במקום תפילות מחאה, משמידים את שדות הקיבוץ ותובעים מאנשיו להחזיר להם את האדמה עליה ישבו עד 48'.
הרבה שטחים השייכים היום למדינת ישראל היו מאוכלסים פעם בערבים, אי אפשר להתווכח איתם על זה ולא יעזור, הם יצעקו את זה בתוקפנות מתגברת עם גיבוי בינלאומי מתרחב וידרשו בקול גדול לקבל אותם חזרה. אבל להתקפל ולמסור להם את אותם שטחים, גם לא יעזור. כלום לא יספק אותם אם לא ניתן להם את הארץ כולה בשלמותה.
המלכוד שנכנסנו אליו היה יכול להיפתר בשנת '48 כשהם רצו לברוח מהארץ. אבל במו ידינו עצרנו אותם ולא נתנו להם לעשות זאת. אז הם נשארו, ומאז הם מתבוננים בנו, לומדים את הפסיכולוגיה שלנו, את ההתנהגות הרכה, ומבינים איך לפנות אלינו, בצעקות רמות ודרישות תובעניות.
עכשיו כבר מאוחר מדי לשנות. המצב יחריף בין אם נתייחס אליהם כרגיל ברכות או ננסה להקשיח עמדות. שינוי יהיה רק בתנאי שנפסיק להתעסק ביחסים איתם בכלל, ונתחיל לעסוק במה שבינינו, עם ישראל. לא קשה לראות שזה כך, קשה מאוד להודות בזה.
יש חוקים שפועלים בעולם, היחס של הערבים ושאר האומות מגיב לאחד מהם ויש בו חוקיות ברורה לא פחות משל חוק הכבידה. צריך פשוט לרצות להבין אותה בלי לברוח למרות שיש בה תביעה גדולה.
החוקיות היא כזאת: מאז קם עם ישראל לפני אלפי שנים, בתקופות שבהן הוא שומר על אחדותו ומטפח אותה, אומות העולם מראות לו יחס אוהד עד מעריץ. בתקופות שבהן עם ישראל מתפרד ומנסה לטשטש את יהדותו המצווה על אחדותו, האומות מגיבות בבוז עד רדיפות אכזריות ורצח המוני.
מקור החוקיות הזו טמון בטבע שכוחו וחוקו העליון הם אחדות. בית אברהם הוקם כקבוצה ייעודית לקרב את העולם לחוקו. כלומר תפקידו וגורלו ההיסטורי של עם ישראל הוא לשבור את משוואת חוסר ההתאמה של החברה האנושית עם חוקו העליון של הטבע. להביא אחדות בתוכו, ולהיות בזה אור לגויים.
על פניו נראה הרבה יותר קל להמשיך להתעסק בתביעות השכנים מאשר לקיים בינינו את התביעה הרוחנית הכבדה הזו, אבל למעשה זאת הדרך הארוכה והקשה. כי לקיים את תביעת הבורא מאיתנו נצטרך בכל מקרה, זה ייעודנו הנצחי. השאלה כמה תביעות מהעולם נצטרך עוד לספוג כדי להתעורר לקיים אותה. לעומת זאת מובטח לנו שברגע שנתחיל לקיים אותה, תביעות השכנים ייעלמו כלא היו.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"